>> כמה פעמים חשבתם לצאת בערב באופן ספונטני, אך אף אחת מהסבתות לא היתה בסביבה כדי להשגיח על הילדים? האם לאחר שעזבתם את בית ההורים חשבתם שתשובו להתגורר עמם בעתיד הלא רחוק?
בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות מוצאות את היתרונות שבקרבה זו לזו ובוחרות לגור יחד באותו בניין. ילדים, הורים, אחים ואפילו מחותנים מתגוררים במרחק של לחיצת כפתור מעלית זה מזה. מתברר שהחיים המודרניים והלחצים הכרוכים בהם מביאים משפחות לוותר על הפרטיות לטובת התא המשפחתי הקרוב והתומך.
"הצורך הבסיסי של בני האדם להיות במקומות שבהם הם מרגישים נוח ומוכר הוא דבר שלא עובר", אומר אסף מצקין, ד"ר למדעי המדינה מבית ספר לחברה וממשל במכללה האקדמית בית ברל. "הרצון הוא לעשות את מה שקיים ביישוב קהילתי - מבלי לוותר על העיר הגדולה, לחזור למשהו יותר ביתי. זהו תהליך טבעי, לאחר הניכור של החברה המודרנית". הנה כמה משפחות שהחליטו לראות את הכוס המלאה בכך שהחותנת מחכה מחוץ לדלת, והחליטו לגור יחד באותו הבניין.
משפחת שמאי-סינאיזגלי / נתניה
"אף אחד לא מבקר את השני בלי לצלצל קודם"
>> בני המשפחה: בלהה ודני שמאי (בשנות ה-50 לחייהם) וילדיהם אלון (23) ולירון (18) מתגוררים בפנטהאוס בקומה השמינית; בקומה השישית מתגורר בנם משה (30) עם אשתו ציפי; לדירה בקומה הרביעית ייכנסו בקרוב הוריה של ציפי - דליה וג'ו סינאיזגלי; בבניין סמוך מתגוררים אביתר ואודליה, בת נוספת של בלהה ודני.
הפרויקט: הקריה האקדמית בקרית השרון של חברת רוטשטיין.
משפחת שמאי היא במקור מצפון תל אביב. "אנחנו משפחה מאוד מלוכדת", אומרת בלהה, "והיה לנו קשה עם המרחק. הילדים שלנו גרו בהרצליה ובנתניה ואנחנו ברמת אביב, אז החלטנו למכור את הדירה כדי להתקרב אליהם. לבסוף החלטנו ללכת על הפרויקט בקרית השרון, שם גרה בתנו. קנינו את הדירה בבניין שצמוד לבניין של בתנו, שבו הבן שלנו ואשתו גרים בקומה השישית. גם המחותנים שלנו שגרים בחו"ל קיבלו החלטה לקנות דירה בישראל, כדי שיוכלו לבקר את בתם לעתים קרובות. כשהם סיפרו לי שהחליטו לחפש דירה בקרבת הילדים, ישר עלה לי לראש שהם צריכים לקנות דירה בבניין שלנו".
"מי שהמשפחה שלו לא מלוכדת לא יעשה את הצעד הזה", אומרת בלהה. "לנו הקרבה חשובה. הצעד הזה גיבש מאוד את הילדים ואת הנכדים שגרים זה צמוד לזה. כעת הם יורדים אחר הצהריים לשחק יחד, אנחנו יכולים לעזור כל הזמן כבייביסיטר כשצריך והאווירה נהדרת. חוץ מזה, הפרטיות נשארת. אף אחד לא מבקר את השני בלי לצלצל קודם. לעולם לא נדפוק אחד לשני בדלת מבלי להודיע לפני כן, כך שאנחנו נהנים מכל היתרונות".
משפחות לוי-זאדה / ירושלים
"מה שנשאר לך זו המשפחה"
>> בני המשפחה: דוד (36) ודורית (36) לוי גרים באותו פרויקט עם אחותה של דורית, מיכל לוי-זאדה (26) ובעלה; בבניין סמוך גרה אחותם של דורית ומיכל, ובאותה שכונה גרים גם הוריהן.
הפרויקט: נופי אפגד של חברת אפגד בשכונת הר חומה.
מעבר של כמה בני משפחה לאותו הבניין יכול להיות יתרון, שמתחדד עוד יותר כשמדובר במשפחה דתית שומרת שבת. דוד ודורית רכשו דירה בפרויקט כדי להתקרב להוריה של דורית שגרים בשכונה. בעקבותיהם רכשה גם מיכל, אחותה של דורית, דירה באותו הבניין. אחות נוספת רכשה דירה בבניין סמוך, לאחר שלא נותרו דירות למכירה בבניין של דורית ומיכל.
"אנחנו היינו הראשונים שהחלטנו לעבור לגור ליד ההורים", מספר דוד. "אין הרבה התחלות בנייה בירושלים ואחרי שההורים עברו להתגורר בשכונת הר חומה החלטנו לבוא בעקבותיהם. יש בזה הרבה מאוד יתרונות: אם אנחנו מאחרים לעבודה, ההורים עוזרים עם הילדים. גם בייביסיטר זה כבר לא בעיה. ובכלל, החיים כיום גם בציבור הדתי-לאומי הם פחות ופחות כמו קומונה - ומה שנשאר לך זו המשפחה.
"השבתות שלנו משותפות בלי צורך לשנע תיקים וציוד מקום למקום. יש מעלית שבת ואנחנו אוכלים ועושים את השבת ביחד".
משפחת אברבנל-אטד / זכרון יעקב
"זה כיף שהנכדים נמצאים במרחק נגיעה"
>> בני המשפחה: יפה (50) ודוד (56) אברבנל וילדיהם (26 ו-17); בדירה סמוכה גרה בתם אורטל (29) ובעלה שלום אטד (31) וילדיהם.
הפרויקט: חלומות זכרון, של שיכון ובינוי נדל"ן בשיתוף חברת אמירי גן.
"אנו משפחה מלוכדת מאוד והיה לנו ברור שאנחנו עוברים לגור באותו מקום", אומרת יפה. "לפני כן גרנו בטירת הכרמל במרחק חצי ק"מ אחד מהשני ורצינו להיות עוד יותר קרובים. חיפשנו פרויקט שנוכל לגור בו ביחד. איפה לא היינו? בטירת הכרמל, עתלית ובנימינה, אך לא מצאנו.
"הרומן שלנו עם חלומות זכרון היה ארוך ובסוף, שנתיים לאחר שביקרנו בו בפעם הראשונה, החלטנו לקנות שתי דירות גן. זו היתה הזדמנות למצוא שתי דירות עם גינות ענקיות. בין שתי הדירות שלנו מפרידה דירת גן נוספת, אך אם אני עומדת בגינה ומרימה קצת את הראש אני יכולה לראות את הנכדים שלי משחקים. זה כיף כשהנכדים נמצאים במרחק נגיעה. גם הזוג הצעיר שגר בדירת הגן באמצע הם כבר כמו הילדים שלנו".
מתברר שהקרבה לנכדים היא יתרון לא רק לסבא וסבתא. בזמן שזוגות צעירים רבים ויתרו על חלום הבית עם הגינה בזכרון יעקב בגלל המרחק ממקום העבודה, בתם של יפה ודוד לא צריכה לדאוג. יפה מסיעה בבוקר את הילדים לגן ולבית הספר, ודוד מחזיר אותם.
"לא הם ולא אנחנו היינו עושים את הצעד הזה לבד", אומרת יפה. "נכון שיש אנשים שמחפשים פרטיות, אך כהורים זה סיפוק גדול להיות לצד הילדים והנכדים ולעזור להם. גם ילדינו הנוספים בטוחים שבעתיד הם ירצו לגור קרוב אלינו".
משפחת גלסמן-פלאי / יהוד
"בית אבות בשום פנים ואופן לא בא בחשבון"
>> בני המשפחה: ג'ניה (55) ואלכס גלסמן (63) יעברו בקרוב להתגורר במיני פנטהאוס בקומה השמינית; שפרה פלאי (81), אמה של ג'ניה תתגורר בקומה השביעית באותו בניין.
הפרויקט: פרויקט high הגנים התלויים של חברת אאורה ישראל.
ג'ניה ואלכס גרים כיום ברמת גן ואמה של ג'ניה מתגוררת בשכונת יד אליהו בתל אביב. "אמי ניצולת שואה ומבוגרת שזקוקה לעזרה לעתים תכופות. הבנו שאנו צריכים לחפש בניין עם שתי דירות קרובות, כדי שיהיה לנו נוח יותר לעזור לאמי. בית אבות בשום פנים ואופן לא בא בחשבון. הבנו ששתי דירות בבניין אפשר למצוא רק בפרויקטים חדשים ובהתחלה חיפשנו ברמת גן, אך רוב הדירות בעיר הן בנות 4-5 חדרים, וחיפשנו משהו קטן יותר לאמי. שמענו שיש ביהוד פרויקט חדש עם דירות 3 חדרים ונסענו לראות. למרות שלא הכרתי את יהוד, אהבתי את השכונה ומיד מצאנו שתי דירות. זה היה מושלם עבורנו".
כעת עסוקים במשפחת גלסמן במכירת הדירות ברמת גן וביד אליהו, ובדצמבר תעבור המשפחה למשכנה החדש. "ככה יהיה לי קל יותר לסייע לה ולא אצטרך לנסוע מרמת גן לתל אביב כמו היום", אומרת ג'ניה.
משפחה לא בוחרים - שכנים כן
שלומית צור
21.5.2010 / 6:53