פקודת הדרכים מתה - אך לא נקברה

>> ב-15 בפברואר בוטל בשעה טובה שריד חקיקתי נוסף מימי המנדט הבריטי. מדובר ב"פקודת הדרכים, מסילות הברזל הגנה ופיתוח" מ-1943. הפקודה אמנם בוטלה, אך הצווים וההפקעות שבוצעו מכוחה עדיין תקפים וההשלכות הבעייתיות שהם יצרו ילוו אותנו עוד שנים רבות.

לפני ביטולה, איפשרה פקודת הדרכים לשר העבודה או התחבורה להכריז כי קרקע מסוימת תשמש לסלילת כביש, מסילת ברזל או להרחבתם, גם אם ייעודה התכנוני הסטטוטורי הוא שונה בתכלית, וזאת ללא התהליך התכנוני המסודר של הכנת תוכנית והפקדתה להתנגדויות הציבור.



החלת הצו על קרקע פלונית "לוכד" למעשה את הקרקע במצבה ובשוויה במועד פרסום הצו, בבחינת לא לבלוע ולא להקיא. שכן לפי פסיקת בתי המשפט, עצם החלת הצו על הקרקע אינה מזכה את בעליה בפיצוי. פיצויים ישולמו רק בעת תפישת המקרקעין בפועל, דבר המתבצע בדרך כלל שנים לאחר מכן. זאת, למרות שעצם פרסום הצו מסמן את הקרקע כמיועדת להפקעה ופוגע קשות בשוויה.



כשנדרשו בתי המשפט לפרש את הפקודה, הם קבעו כי הפיצוי בגין ההפקעה, אם ישולם, יחושב לפי שווי הקרקע במועד פרסום הצו, למרות שבפועל ישולם הפיצוי שנים לאחר מכן. כמו כן נקבע כי לא יובאו בחשבון פיצוי השבחות שבוצעו בקרקע לאחר פרסום הצו.



פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 619/04) עוסק בסוגיה בעייתית זו ובשאלות הנגזרות ממנה, ומכריע בהן. מדובר בקרקעות חקלאיות בתוואי כביש עכו-כרמיאל (85), שכבר בתחילת שנות ה-60 הוחלט על הרחבתו ופורסם הצו המחיל את פקודת הדרכים על חלקות המקרקעין הסמוכות לתוואי הכביש, שחלקן בבעלות פרטית. רק בתחילת שנות ה-90 החלו עבודות הסלילה להרחבת הכביש, המקרקעין נתפסו על ידי מעצ ולבעלי הקרקע נשלחה הודעה על זכותם לפיצוי.



בית המשפט דן בתביעתם של בעלי הקרקע, משפחת מוניר חזאן, ואלה עיקרי הכרעותיו: הפיצוי יחושב לפי שווי הקרקע במועד שבו פורסם הצו, כלומר 1963. לא נתקבלה טענת התובעים כי יש לחשב את הפיצוי לפי שווי גבוה יותר המשקף את שווי הקרקע ב-1996, המועד שבו הודיעה מעצ לתובעים על זכותם לפיצוי. בית המשפט חוזר על ההלכה הידועה כי בתחשיב הפיצוי יש להעדיף את הגישה ההשוואתית המבוססת על עסקות במקרקעין סמוכים תוך ביצוע התאמות לפי העניין, על פני גישות שומה אחרות. אמנם ניתן גם להשוות להכרעות בית המשפט בנוגע לפיצויים שנפסקו במקרקעין סמוכים בנסיבות דומות, אך אין לראות בכך בגדר "פלוגתא פסוקה".



סעיף 18 לפקודה קובע כי מותר להפקיע עד 5%) מהחלקה ללא תמורה, והפיצויים ישולמו רק על החלק שמעל לרבע החלקה. התובעים טענו כי היות שהופקעו חלקים גדולים ביותר מהחלקה, יש להחיל על המקרה את "הלכת הולצמן", הקובעת כי בהפקעת חלקה בשלמותה יש לשלם פיצויים החל מהמ"ר הראשון. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הלכת הולצמן חלה רק על הפקעת חלקה בשלמותה.



עוד קבע בית המשפט כי החל מהמועד הקובע - 196 - יישא סכום הפיצוי הצמדה וריבית שנתית של 4% על פי החוק לתיקון דיני הרכישה, ואילו החל ממועד ההודעה על הזכאות לפיצוי (1996), יישא סכום הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית ששיעורה גבוה יותר על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, המיושם על חיובים פסוקים. יוצא איפוא שפקודת הדרכים אמנם בוטלה, אך ספיחיה ילוו אותנו עוד שנים רבות.



-



הכותב הוא עורך דין, שמאי מקרקעין ומתכנן ערים



asaz@netvision.net.il