לא להשתיק את צלצול האזהרה

>> אנטיקליימקס מהדהד - זו הדרך הנכונה להגדיר את ממצאי מחקר האינטרפון, המחקר הבינלאומי הגדול והנרחב ביותר שבוצע אי פעם לבדיקת הקשר בין שימוש בסלולר לבין סרטן.

מדובר באחת השאלות הגדולות שמעסיקות את העולם בשנים האחרונות: האם הטלפון הסלולרי, שנהפך לאיבר נוסף בגופנו (כפי שיעיד כל מי ששכח את המכשיר אפילו לשעה קלה), הוא בעצם הסיגריה של המאה ה-21? האם המכשיר שפיתחנו כלפיו תלות מוחלטת למעשה הורג אותנו לאט-לאט ובהתמדה?



לאחר השקעה של כמעט 100 מיליון שקל, איחור של חמש שנים בפרסום התוצאות וציפיות שהרקיעו שחקים לקבל סוף-סוף תשובה ברורה לשאלות הקשות - הגיעה ההודעה לעיתונות של עורכי המחקר. את ההודעה הזאת אפשר להגדיר כמופת של עמימות, עטופה באינספור הסתייגויות, התנצלויות ושורה תחתונה: צריך להמשיך לחקור.



שלוש מסקנות מפרסמים החוקרים. הראשונה שבהן כמעט מביכה: משתמשים קבועים בטלפונים סלולריים צפויים לסיכון מופחת לפתח גידולים סרטניים או שפירים במוח. זו לא טעות - לפי המסקנה הזאת, דיבור בסלולר משמש חיסון מפני סרטן. עובדה, המשתמשים הקבועים פיתחו פחות סרטן מאחרים. המסקנה מלווה כמובן בהסתייגות, שלפיה "ממצא זה משקף קרוב לוודאי הטיית השתתפות או מגבלות מתודולוגיות אחרות". המסקנה השנייה היא חלומן הרטוב של חברות הסלולר: לא נמצא סיכון מוגבר לפתח גידולים סרטניים או שפירים לאחר עשר שנים או יותר של שימוש.



את החגיגה הורסת רק המסקנה השלישית: משתמשים כבדים נמצאים בסיכון גבוה יותר ב-40% לפתח גידול סרטני (גליומה) במוח. ומיהם אותם משתמשים "כבדים"? מי שדיברו בממוצע כ-30 דקות ביום - כמעט בדיחה יחסית להיקף השימוש העכשווי. כלומר המחקר, שעיבד נתונים בין השנים 2000 ל-2005 מיושן, כך שלמעשה המסקנה השלישית והמטרידה היא הרלוונטית לרוב המשתמשים.



תוצאות האינטרפון פורסמו בו-זמנית בכל רחבי העולם. אותו מחקר, אותה הודעה לעיתונות - אך מי שטרח להשוות את ההתייחסות אליו בישראל לכותרות שפורסמו בחו"ל, מצא כי בעוד שבישראל התמקדו הרוב בממצא השלישי המטריד, בעולם שיחררו צפירת הרגעה והתמקדו בשתי המסקנות הראשונות. הדבר היחיד המשותף לסיקור בישראל ובעולם הוא הביקורת על אופן ביצוע המחקר עצמו - ביקורת שהחוקרים עצמם הודו בה בכל פה.



איך ניתן להסביר את הפער בין ישראל לעולם באופן הסיקור של ממצאי המחקר? יש שיגידו שהעיתונות בישראל "צהובה" יותר ומחפשת כותרות סנסציוניות. יש שיסבירו זאת בהתנגשות בין עולם המדע המורכב והמסובך לבין העיתונות הפופולרית שמחפשת כותרת ברורה וחד משמעית.



אבל יש הסבר נוסף, ולהסבר הזה קוראים פרופ' סיגל סדצקי - האשה שעמדה בראש המחקר בישראל. סדצקי העזה לומר את מה שדומה שעמיתיה ניסו לטשטש בהודעה המעורפלת לעיתונות שפירסמו. היא העזה להדגיש את הממצא שמצביע על קשר בין הסלולר לסרטן, ושמאז שנערך המחקר בתחילת העשור הקודם היקף השימוש בסלולר עלה באופן משמעותי ושהמשתמשים הכבדים של אז הם משתמשים די ממוצעים כיום. היא גם העזה לשער בקול רם שסביר להניח ש"רוב הערכות הסיכון המדווחות במחקר הן תת-הערכה של הסיכון האמיתי". והיא גם הזכירה כי דווקא מי שנמצאים בקבוצת הסיכון הגדולה מכולם, הילדים, לא נכללו כלל במחקר הזה. בקיצור, היא העזה להיות חדה וברורה יותר, ובז'רגון הישראלי - להיות דוגרית.



סדצקי גם הפנתה את מי ששאל לנספח של המאמר, שלא הוזכר בהודעה לעיתונות. בנספח נכתב כי כשהחוקרים עיבדו את הנתונים באופן שונה, והשוו רק בין משתמשי הסלולר לבין עצמם - הם קיבלו קשר חזק ומובהק יותר בין היקף השימוש להופעת גידולים.



אז מה אמור להבין מכל זה צרכן הסלולר המבולבל שקיווה לקבל תשובות? כפי הנראה, הוא ייאלץ להמשיך להמתין לתוצאות יותר ברורות וחד משמעיות ממחקרים עתידיים שנערכים, וימשיכו להיערך, על ידי גופים שונים בעולם. "אנשים צריכים לקבל החלטות בריאותיות בעולם מבולבל ומורכב", אומרת סדצקי, אך מה שברור כיום הוא שלכל הפחות יש סיבה לדאגה ולזהירות בשימוש בסלולר. סדצקי לא מפחדת להגיד את זה, ובאווירה העולמית הנוכחית - זה דורש אומץ.