על העוני ועל העיני

>> תשעה חברי כנסת נכבדים התכנסו לפני חודש כדי לנסות לפצח את אחת התגליות המפתיעות שעלו מדו"ח בנק ישראל שפורסם לאחרונה - יציאה לעבודה אינה פוטרת מעוני. ממצאי הדו"ח גילו שגם במשפחות שבהן יש לפחות מפרנס אחד, ואפילו בכאלה שבהן שני ההורים מפרנסים, יש עוני. כמה חברי כנסת עטו על הממצא הזה כמוצאי שלל רב, משום שהוא איפשר להם להדוף את הטענה החד-צדדית כלפי פרזיטים, בטלנים וסתם אנשים שתורתם אומנותם. האשמה, הם אומרים, אינה בהם - אלא בשיטה, במערכת, בממשלה. האמנם?



ממצאי הדו"ח די עגומים. הם מלמדים על הפער הגדל והולך בין עשירים לעניים בישראל ועל עלייה בתחולת העוני, עקב המשבר הכלכלי הגלובלי. לפי בנק ישראל, 1.7 מיליון איש בישראל עניים - 24.3% מהאוכלוסייה. ממדי העוני בישראל גבוהים מאלו שבמדינות oecd - אותו מועדון נכבד שאליו ישראל נכנסת בימים אלה.

תחולת העוני בקרב החרדים והערבים - וזה דבר ידוע למדי - גבוהה במיוחד. ב-2008-2009 כ-44% מסך העניים בישראל היו ערבים ואילו שיעורם של החרדים מסך העניים היה 18%. בשני המקרים מדובר בשיעור גבוה מאוד בהשוואה לחלקן של הקבוצות באוכלוסייה, והוא מוסבר בשיעור ההשתתפות הנמוך של אוכלוסיות אלה בשוק העבודה (בעיקר של נשים ערביות וגברים חרדים) ובריבוי ילדים בשני המגזרים, כך שיש יותר פיות שחולקים יחד הכנסה נמוכה.



יש הרבה מאוד מה לעשות כדי להגביר את שיעור ההשתתפות של הערבים והחרדים בשוק העבודה, ותהיה זו טעות מצדם של חברי כנסת חרדים לעשות שימוש לא נכון בממצאים ולהסיק שיציאה לעבודה אינה פוטרת מעוני.



לממשלה יש כל מיני תוכניות ורעיונות לטיפול נקודתי במגזרים אלה, אבל השאלה המעניינת היא מה עושים עם אנשים שעובדים ובכל זאת מוגדרים כעניים.



בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת לפני כחודש הביעה לח"כ שלי יחימוביץ' עמדה נחרצת בנוגע לסיבה למצב הזה: העסקת עובדי קבלן על ידי הממשלה. "גידלו אותנו עם המנטרות האלה - שעבודה מחלצת מעוני, שהעניים הם בטלנים ושאם הם רק יזיזו קצת את הרגליים ויסכימו לעשות משהו, אז מיד הכל יהיה בסדר", טענה יחימוביץ'. "מתברר שלא; מתברר שעבודה לא מחלצת מעוני, והעובדה שהחלק המשמעותי יותר בקרב העניים הם עדיין הלא-עובדים ממש לא צריכה להרגיע אותנו".



לדברי יחימוביץ', "התהליך הכי דרמטי שמתרחש כיום בחברה הישראלית הוא הפיכתם של יותר ויותר אנשים עובדים לאנשים עניים. העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם ונותני שירותים היא מחולל העוני הגדול ביותר, ואף אחד לא בדק מי מחולל את העוני הזה. התשובה היא מדינת ישראל - במיקור חוץ, בהוצאה למכרזים ובהפרטות".



אכן, דברים כדרבנות. אפשר להעריך את ח"כ יחימוביץ על נטייתה לצאת כנגד כל הכוחות הגדולים והחזקים ביותר במשק: טייקונים, מנהלים בכירים שמושכים שכר מטורף וגופים פיננסיים רבי עוצמה שגובים דמי ניהול מטורפים. כמעט תמיד ניתן למצוא אותה בצד של החלשים וטעוני ההגנה. אבל לא במקרה הזה של מחוללי העוני.



במקרה הזה, יחימוביץ' אינה מציגה את התמונה המלאה. היא עושה לעצמה מלאכה קלה כשהיא מאשימה את "הממשלה" כמחוללת עוני גדולה עקב היותה מעסיקת עובדי הקבלן הגדולה בישראל.



סולידריות בעירבון מוגבל



צמיחת המעמד הנמוך והנחות של עובדי קבלן, עובדי חברות כוח אדם ועובדי דור ב' או דור ג' בחברות הגדולות והממשלתיות לשעבר היא תהליך שהואץ מאוד בשני העשורים האחרונים בשל כמה סיבות שנכללות תחת ההגדרה הכללית "גמישות ניהולית". מהי גמישות ניהולית? היכולת של מנכ"לי חברות, משרדי ממשלה וגופים ציבוריים אחרים לנתב את המשאבים העומדים לרשותם בכדי להפיק מהם תועלת כמה שיותר גבוהה.



ואולם למרות ההפרטות ומיקור החוץ שכנגדם יוצאת יחימוביץ', חלקים רבים במשק נותרו ללא גמישות ניהולית של ממש. אפשר לראות זאת בחברות שהופרטו כמו אל על וכימיקלים לישראל וגם במשרדי הממשלה. במקומות האלה ועדי העובדים נותרו עם עוצמה אדירה שכמעט לא התערערה.



הוועדים הגדולים בגופים אלה הצליחו לשמור על כוחם, לדאוג לאנשיהם, לטפח את מוסד הקביעות ולהנציח בדרך רעות חולות כמו נפוטיזם, פרוטקציוניזם וניהול מושחת. הנהלות שניסו לחולל שינוי בגופים אלה נתקלו לא פעם בקיר אטום, בסכסוכים ובשביתות.



בכל פעם שהתעורר משבר ביחסי העבודה שאיים על יציבות העסק, על כסאם של המנהלים ועל יוקרתו של ועד העובדים, הושג פתרון דומה: שימוש בעובדי קבלן, בעובדי כוח אדם והקמת מעמד נחות של עובדי דור ב'. הוועדים אמרו לבכירי ההנהלה: רוצים גמישות ניהולית? לא על חשבוננו. קחו לכם כמה עובדי קבלן ושחקו אתם בגמישות ניהולית; ניידו אותם ממקום למקום; התייעלו אתם ושלחו אותם הביתה כשאתם צריכים לקצץ; פגעו בהטבות הפנסיוניות שלהם. אבל בנו - אל תיגעו. כך נוצר המעמד המנוצל של העובדים הנחותים בישראל. לוועדי העובדים הגדולים, יקיריה של ח"כ יחימוביץ', יש חלק גדול ביצירת המעמד הזה, שכולל בוודאי חלק מאותם עניים עובדים.



הסולידריות שמנסים לקדם אנשים כמו יחימוביץ' וידידה הטוב, יו"ר ההסתדרות עופר עיני, היא סולידריות בעירבון מוגבל - ויש בה לא מעט ציניות. בעולם כלכלי שבו יש תמיד מגבלות תקציביות וצורך להתייעל, להגיב מהר ולהיות תחרותי, המשמעות של שמירה על הוועדים הגדולים ועל מי שמקורב אליהם בכל מחיר ובכל מצב, פירושה יצירת מעמד נחות ומנוצל שנאלץ לשלם את מחיר היציבות התעסוקתית של הקרובים לצלחת. לכן, אחרי שבאים בטענות לממשלה, צריך להסתכל גם על הוועדים הגדולים ועל תרומתם ליצירת מעמד העניים הגדל והולך של ישראל.



נ.ב.



משרד האוצר מתכנן רפורמה גדולה בשירות הציבורי. פרטי הרפורמה לא ידועים, אבל בימים אלה נעשית עבודה מטה ללימוד הנושא. בשלב כלשהו סביר להניח שגם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ייכנס חזק לתמונה - כי אין דרך לבצע רפורמה בשירות הציבורי בלעדיו. הפרקטיות של עיני תעמוד למבחן ברפורמה הזו.



השירות הציבורי בישראל סובל מחוסר יעילות, ביורוקרטיה מוגזמת, נפוטיזם, עודף תקנים במקומות מסוימים ומחסור בתקנים במקומות אחרים. לרפורמה כזאת יכול להיות מחיר. היא דורשת גמישות ניהולית, שבלעדיה אין טעם להוציא את המהלך לדרך. כעת נותר לראות מה יהיה מחיר הגמישות הניהולית הזאת: אם המדינה וההסתדרות ימשיכו לפעול בדרך המקובלת של הטלת כל הגמישות הניהולית על עובדי קבלן, כוח אדם ודור ב', או שמא תהיה פריצת דרך מחשבתית שתיצור משוואה חדשה שתהיה בה יותר גמישות, אבל גם יותר סולידריות חברתית. משמע, פוגעים קצת בגדולים ובחזקים, כדי לא לפגוע הרבה בחלשים ובקטנים ולהכניסם לדו"ח העוני הבא.