"על הלקוח לחפש את הפרקליט ואל לו לפרקליט לחפש את הלקוח"

>> ד"ר לימור זר גוטמן, ראש המרכז לאתיקה של עורכי דין במסלול האקדמי של המכללה למינהל, סבורה כי העסקת חוקרים פרטיים על ידי לשכת עורכי הדין לצורך איתור עבירות אתיות הינה צעד נכון. לדבריה, "אחת הבעיות הקשות כיום היא שאין מספיק אכיפה של כללי האתיקה. העדר האכיפה פוגע בעורכי דין הגונים שמקיימים את הכללים".

ד"ר זר גוטמן מוסיפה כי "טוב שהלשכה עושה פעולות יזומות כדי לבער תופעות פסולות. צריך לזכור שהחוקרים לא מסתובבים סתם ברחוב אלא מגיעים למקומות ספציפיים בעקבות תלונות שהתקבלו בלשכה". עבירת השידול, מוסיפה זר גוטמן, קשה להוכחה מאחר שפעמים רבות הלקוח לא מבין ששידלו אותו והוא אינו מודע לאיסור החל על עורך הדין. לכן לדבריה, פעמים רבות התלונות מגיעות דווקא מעורכי דין שראו את העבירה מתבצעת במקומות בהם הם מסתובבים, כמו היכל המשפט.



"על הלקוח לחפש את הפרקליט ואל לו לפרקליט לחפש את הלקוח" - כך נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון משנות ה-60' שעסק בעבירת השידול. זר גוטמן מסבירה כי "התפישה היא ששידול היא כל פניה ישירה של עורך דין לאדם, פנים אל פנים או בטלפון כדי לשכנע את האדם לשכור את שירותיו. אם הלקוח פנה לעו"ד מיוזמתו זה לא שידול".



זר גוטמן מציינת כי השידול אסור בכל שיטות המשפט המערביות, גם בארה"ב, שבה חופש הפרסום רחב מאוד. שידול נאסר על עורכי דין, בשל עמדת העליונות שלהם על הלקוח המצוי ובשל יכולות השיכנוע והרטוריקה שמצריך המקצוע. "עורך דין נתפש כמומחה בשיכנוע ולכן יש לו פער לא הוגן על הלקוח. ההגיון מאחורי איסור השידול הוא הגנה על הלקוחות. יש חשש שעורכי הדין יפעילו לחץ על הלקוח שנמצא במצוקה פעמים רבות בפנייתו לייעוץ משפטי".



סיבה נוספת לאיסור השידול היא כבוד המקצוע. "התפישה היא שעו"ד הוא חלק משלטון החוק, הוא אדם מכובד ולא סוחר בשוק שיתמקח עם הלקוח" היא אומרת.