ביום חמישי סערו שוב חדרי עסקות המט"ח של הבנקים בתל אביב ודסקי השקל-דולר של הבנקים בלונדון. שוב היו אלה הספקולנטים הזרים שהטריפו את הזירה, ושוב נרשמו תנודות חדות בשער השקל. אלא שהפעם הכל היה הפוך.
לאחר שהתרגלנו למתקפות ספקולטיביות של רכישת שקלים ולהתערבות של בנק ישראל בניסיון למתן את התנודות, הפעם הזרים דווקא מכרו שקלים - ובהיקפים גדולים מאוד.
בירור מול חדרי העסקות העלה שקרנות גידור זרות, בעיקר כאלה הפועלות על בסיס נוסחאות ואלגוריתמים, התנפלו על השוק וביקשו לקנות דולרים. השקל נפל לשער של כ-3.83 שקלים לדולר, ירידה של כמעט 2% בתוך 48 שעות. צניחת השקל מול היורו היתה חזקה אף יותר: מעט פחות מ-3% בשני ימי מסחר.
ביום רגיל היתה תנודה כזו מתפרשת כהפגנה פתאומית של אי-אמון בכלכלה הישראלית - אולי בתגובה לאירוע ביטחוני. ואכן, בין המגיבים לחדשות באתר TheMarker היו רבים שהזכירו את החשש מפני מלחמה בקיץ. אלא שהסיפור כאן שונה - ולא קשור למצבה של ישראל.
היחלשות השקל נבעה בעיקר מהמשבר באירופה ומהערכות שהיחלשות היורו תימשך. ההערכות האלה גרמו למשקיעים לברוח בחזרה אל הדולר ולסגור פוזיציות שהיו, בדרך כזו או אחרת, נפגעות כתוצאה מהתחזקות המטבע האמריקאי.
כך נוצרה לפתע בשוק הישראלי תופעה המכונה "שורט סקוויז" ("Short Squeeze"): רוב השוק נמצא בפוזיציה נגד הדולר, לשחקנים מעטים היו דולרים למכירה, והביקושים גרמו לירידה מהירה בשער השקל. כך, לאחר עלייה של 12% בשער השקל מול שאר המטבעות בשנה האחרונה - כפי שהיא נמדדת בשער החליפין האפקטיבי של בנק ישראל - חלה בשני ימי המסחר האחרונים תנודה בכיוון ההפוך.
פישר נחוש לשמור על השער
המרוויחים המיידיים הם סטנלי פישר והיצואנים. פישר ראה, סוף-סוף, את השקל יורד מבלי שנדרש לעשות דבר, ורוב היצואנים רואים שער דולר המשפר את הרווחיות שלהם. אבל האם זו מגמה ארוכת טווח?
התשובה תלויה בפעולות של מדינות גוש היורו. ככל שהמשבר באירופה יחריף, כך תגבר הבריחה אל הדולר. ואולם אם מצבה של אירופה יתייצב, ירידת השקל תיעצר. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שלדעת רבים ניהלה את המשבר באירופה באופן כושל, סידרה ליצואנים הישראלים סוף שבוע עם חיוך.
אלא שגם אם ההידרדרות באירופה תיעצר והביקושים של קרנות הגידור לשקל יתחדשו, פישר לא מתכוון כנראה לתת לשקל להתחזק בהרבה. הרמז המפורש לכך נמצא באתר של בנק ישראל: ב-22 באפריל פירסם הבנק באתר, במדור המכונה "הרצאות הנגיד ומאמריו", תקציר של נאום שנשא הנגיד בכנס לציון 50 שנה לבנק המרכזי האוסטרלי.
ההרצאה היתה מבוססת על הערות של פישר למאמר בשם "50 שנות מדיניות מוניטרית: מה למדנו?" מאת אדם קאליאריני, כריס קנת וגלן סטיבנס, והיא טיפלה בשורה ארוכה של סוגיות.
את ההפתעה סיפק פישר בפסקה על "בעיות שער החליפין במשקים קטנים ופתוחים". פישר הסביר שם שהתערבות של בנק מרכזי בשערי מטבע אינה פועלת כשהלחצים הם בכיוון של פיחות, פשוט כי קיימת מגבלה של מקורות מט"ח שאותם אפשר למכור. "המדינה אינה יכולה להתייצב נגד השוק לעד במקרה כזה", אומר פישר. ואולם, כשהמצב הוא של תנועות פנימה שמעלות את שער המטבע, הרי ש"הבנק המרכזי מסוגל לספק את מה ששוקי המט"ח רוצים - מטבע מקומי".
פישר מסביר שלרכישות מט"ח אלה, כל עוד מקפידים לעקר אותן (באמצעות הנפקת מק"מים), אין השפעה על האינפלציה, ושהתהליך יכול להימשך כל עוד המדינה מוכנה לצבור מט"ח - ובשנים האחרונות מדינות רבות עושות בדיוק כך.
פישר מעולם לא אמר את הדברים האלה באופן כה חד משמעי בישראל, אך באוסטרליה הרחוקה הוא הבהיר: אני יכול להמשיך ולרכוש מט"ח ככל שארצה - המחיר שהמדינה משלמת זניח לעומת הנזק שהיא מונעת.
ופישר לא עוצר כאן: בפסקה הבאה הוא מסביר שאם גם רכישות המט"ח לא יצליחו לעצור את התחזקות השקל, פתוחה בפניו האפשרות להטיל פיקוח מינהלי על זרימות ההון פנימה, פעולה שאפילו קרן המטבע כבר מוכנה לקבל. הנגיד אמנם מבהיר שזהו מהלך לא נוח שעדיף להימנע ממנו, אך הוא מסיים את הטיעון עם ההצהרה הבאה: "לבנקאים מרכזיים אף פעם לא כדאי להגיד 'אף פעם'".
לכל מי שקורא את הדברים ברור שפישר נחוש מאי פעם לעצור את התחזקות השקל. הוא ימשיך לקנות דולרים ככל שיצטרך, ואם גם זה לא יעזור - הוא יטיל פיקוח והגבלות על הכספים שהספקולנטים הזרים מזרימים לישראל. על רקע מה שנראה כתחילתו של משבר עולמי, האטה בקצב היציאה מהמשבר הקודם והאטה ביצוא הישראלי, רואים בבנק ישראל ובאוצר את שער המטבע כתנאי הכרחי לבריאותו של המשק - ונראה שפישר נחוש מתמיד לשמור שהתנאי הזה לא יופר.