בממשלת ישראל, האינטרס הקצר מנצח

>> ועדת שיינין המליצה ב-2005 להרחיב את לימודי הבטיחות בדרכים בבתי הספר התיכוניים, להפוך אותם לתנאי לקבלת תעודת בגרות ולשלב את מבחן התיאוריה בתוכנית הלימודים. הוועדה המליצה על כך לאחר שזיהתה את מה שידוע לכל - נהיגה פרועה של צעירים שזה עתה סיימו את לימודי הנהיגה, היא אחת הסיבות המובילות לתאונות דרכים בישראל. משמע, לימודי הנהיגה נכשלים בהנחלת הערך של זהירות בדרכים לצעירים, ואי לכך יש צורך דחוף בהרחבת הלימודים האלהב והכללתם במסגרת תוכנית הלימודים.

ועדת שיינין היא שקבעה את מדיניות ממשלת ישראל במלחמה בתאונות הדרכים. הוועדה אמדה את הנזק השנתי הנגרם למשק מתאונות דרכים ב-6-10 מיליארד שקל בשנה. התקציב של תוכנית לימודי הבטיחות בדרכים היה 30 מיליון שקל. גם אם נניח כי תוכנית כזאת היתה מצליחה לחסוך 5% מתאונות הדרכים בישראל, כבר אז היא היתה מחזירה את עצמה פי עשרה בתוך שנה.



ביטול תוכנית לימודי הבטיחות בדרכים מסיבות תקציביות, ממחיש את קוצר הרואי של המערכת הפוליטית בישראל. בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים בודדים ניתן היה למנוע נזק כלכלי ופגיעה בחיי אדם, הנאמדים לפחות במאות מיליוני שקלים - אבל את הרווח הזה היו קוטפים רק בעוד שנים. אף שר חינוך לא יכול היה להשתבח בהישג. לצערנו, גם אף שר תחבורה אינו יכול. עובדה - שר התחבורה, ישראל כץ, נמנע בהצבעה.



זו העדפת האינטרס קצר הטווח - מדידת הדברים לפי החור שבגרוש המיידי ולא לפי התועלת הכלכלית המבנית שלהם. זוהי הדרך שבה ממשלת ישראל מתנהלת במרבית התחומים, לרבות תחום תאונות הדרכים. כך יוצא שמרבית המלצות ועדת שיינין לא יושמו, ואותו חלק שיושם עובר עיקור אינטנסיבי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הגוף שהקמתו היתה לב לבן של המלצות של שיינין, פועלת כבר יותר מחצי שנה ללא מנכ"ל, יו"ר או דירקטוריון. רק עתירה לבג"ץ הביאה לכך ששר התחבורה טרח למנות את חברי הדירקטוריון. בדרך זו, ההישג של הפחתת מספר הרוגי תאונות הדרכים ל-350 בלבד ב-2009 יתברר כחד פעמי.