המלצה: להעניק רישיונות קידוח רק במכרז

>> דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת כולל פרק מיוחד העוסק בשיטת הרישוי של חיפושי הנפט והגז בישראל. באחרונה נשמעות קריאות לשינוי השיטה ההיסטורית של חלוקת הרישיונות שלא על בסיס מכרז.

מהמחקר עולה כי גם בעולם נדרשים מבקשי רישיונות הקידוח להציג ניסיון, תוכנית עבודה מאושרת ואיתנות פיננסית, כדי לזכות ברישיון חיפוש. ואולם בארה"ב, בריטניה ובנורווגיה הליכי הנפקת הרישיונות נעשים על ידי מכרז. בישראל מתבצעת הברירה בין מבקשי הרישיונות השונים לפי רמת העמידה בקריטריונים שונים. הליכי המיון לקבלת היתרי החיפוש בישראל מסווגים את המבקשים לפי רמת הניסיון או מקצועיות הצוותים שברשותם, וכן לפי תוכנית עבודה מפורטת שתוגש למועצה.



הבקשות נבחנות על ידי ועדה מקצועית, שהמלצותיה מובאות לאישור חברי מועצת הנפט. אלה מאשרים את ההמלצות, ומביאים אותן לחתימת הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות, ולאחר מכן - לאישור שר התשתיות עצמו.



כתוצאה מכך, נדמים כיום מועצת הנפט ודיוניה למעין "שמורת טבע" ששימרה דפוסי התנהלות ארכאיים - שבהם נבחרים המתמודדים בלי הליך מכרזי. בנוסף, ההליך מבוצע בידי חברי מליאה שמונו במשך השנים על ידי שרי התשתיות השונים לקדנציה של שלוש שנים, וזהותם ידועה רק למעטים.



כותבי המחקר מציינים כי שיטת ה"וועדה המסדרת" אמנם מהירה ויעילה יותר מהליך מכרזי, אך מאפשרת לחצים פוליטיים וכלכליים הפותחים פתח לשחיתות. המכרז, מציינים הכותבים, אמנם ארוך, מסורבל ויקר יותר, אך מאפשר שקיפות והגינות שתעודד כניסת שחקנים זרים למים הטריטוריאליים של ישראל.