>> אני יודעת שאם אקבע לעצמי דדליין ל-17:00, צלילות הדעת שלי תופיע בסביבות 16:47. בדיוק כפי שדדליינים דוחפים אותי לפעול, הלחץ הגובר להספיק אליהם מצית את היצירתיות שלי.
בנאום שהעניק בשנה שעברה הבמאי שקהאר קאפור, בכנס tedindia הוא תיאר כיצד גם הוא, כמוני, הפך את הלחץ למוזה שלו. עם זאת, ההבדל הגדול הוא שהגישה שלו יעילה בהרבה משלי. במקום להמתין באופן פסיבי עד שרמת החרדה תהיה כה גבוהה שגם ההשראה תבוא, הוא מכניס את עצמו במכוון למצב של בהלה.
קאפור מגיע לסט הצילומים, קורע את התסריט ואומר לעצמו שהוא לא הולך לעשות את מה שתיכנן. הוא אפילו מקשיב למוסיקה פרועה. בכך שהוא מרשה לעצמו להיכנס למצב כאוטי ורותם את כוחו של האי-ידיעה לטובתו. מה שהוא מקווה להשיג בכך הוא אותנטיות.
כריסטוף נימן, מאייר שעבודותיו מופיעות כדרך קבע במגזינים כמו "ניו יורקר", "ויירד" ובעיתון "ניו יורק טיימס", משחק גם הוא עם דדליינים כדי להגביר את יצירתיותו. כפי שהסביר בשנה שעברה בראיון לאתר 99% (http://the99percent.com), נימן לא מרשה לעצמו להקדיש יותר מארבע שעות ביום ל"חשיבה יצירתית רצינית". הוא מבין שישנה רק מידה מסוימת של זמן ביום שבו הוא יכול להיות יצירתי, ושאם ינסה להאריך זאת יקריב את האיכות, או ישלם מחיר על כך ביום הבא.
דרך נוספת שבה נימן עושה שימוש בדדליינים קצרים היא למנוע מפרויקטים להפוך למשעממים או גדולים מדי. "אני באמת חושב שזה מדהים כמה העבודה שלי דומה לספורט. כשאתה עובר על פסקה, שוב ושוב ושוב, בנקודה מסוימת זה מתחיל לכאוב כמו שהשרירים יכאבו אם תרוץ יותר מדי", הוא אומר.
בפרויקט הבא שלי אני חושבת שאנסה לשלב בין הגישות של קאפור ונימן. אני אמנם ספקנית בנוגע ליכולתי לעורר בעצמי בהלה, אבל אני חושבת שבאמצעות דחיית מטלות מכוונת אוכל להכניס את עצמי למצב נחמד של שיגעון. לחץ אמיתי, בנוסף למגבלת זמן ממשית: מה כבר יכול להשתבש?
-
הכותבת היא עורכת משנה בקבוצת הרווארד ביזנס ריוויו
-
הסוגיה: האם פאניקה יכולה לעזור להגברת רמת היצירתיות?
הפתרון: בהחלט, בהנחה שאתה אדם שלא נבהל מלחץ וזקוק לו כדי להתמקד
הדרך: דחיית מטלות מכוונת עשויה להיות גורם שמכניס ללחץ בריא ומפרה
פאניקה יצירתית
מאת רסיקה ולאנקיוור
24.5.2010 / 7:03