>> בשבע השנים האחרונות מועסק גבי פרץ, בשנות החמישים המאוחרות לחייו, כמאבטח במוסד חינוכי בקריית שמונה. במהלך השנים לא השתנה שכרו והוא מרוויח כיום, כמו ביום הראשון לעבודתו, שכר מינימום. לדבריו, בחודש "טוב", ללא חגים וחופשות של תלמידי בית הספר, הוא מצליח להביא הביתה כ-3,300 שקלים. "החודש, בגלל ל"ג בעומר ושבועות, אגיד תודה לבורא עולם אם אקבל 2,300 שקל", אומר פרץ. "לולא אשתי, שעובדת כמחנכת ומרוויחה כ-6,000 שקל בחודש, הייתי גווע ברעב".
לזוג יש חמישה ילדים, הצעיר שבהם בן 5 וחצי. פרץ מרגיש שאם ההצעה להעלאת שכר המינימום תתקבל, והוא ירוויח אפילו 500 שקל יותר, הרווחה היחסית תורגש מיד. "אני עובד כל החיים וכל הזמן נלחם בשיניים בשביל לשרוד. תמיד יש מינוס ענק, הלוואות שלא נגמרות וכל מיני התחייבויות לאנשים שאני לא עומד בהן. מזל שיש משפחה שתומכת ועוזרת, אחרת היינו ברחוב", אומר פרץ.
"אני אוכל הלב כשאני שומע על אלה שמרוויחים מיליונים כל חודש. אם כל אחד כזה היה מחלק נתח מהמשכורת שלו ל-20 משפחות, אולי לא היינו רואים כל כך הרבה עוני במדינה הזאת. אני לא מבקש מאף אחד שיעשה לי טובה. אני יוצא כל בוקר לעבוד וגאה בכך. אבל כדי להתפרנס צריך יותר.
"אני מקווה שמישהו בממשלה יתעשת ותקום זעקה במדינה. לי אין כוח לעשות את זה ואין שום גוף שיעשה את זה בשבילי. היחיד שאנחנו אמורים להיעזר בו זה עופר עיני - אבל הוא עוזר רק לחזקים, לוועדים של עובדי חברת חשמל והנמלים, שהמשכורות שלהם מובטחות ושמנות. על עובדי הקבלן לאף אחד לא אכפת", הוא מוסיף.
בחודשים האחרונים עובדת מזל אביגזר, 46, כמטפלת בבתי קשישים. במשך ארבע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, היא אמורה לדאוג לכל מחסורם: מניקיון הדירה ורחיצת הקשיש ועד ליווי לביקורים אצל רופאים. בחודש מלא מסתכם שכרה בכ-2,400 שקל. בעלה עובד בשירות המדינה ומרוויח כ-10,000 שקל ברוטו בחודש, ולזוג שבעה ילדים בהם חייל שעומד להשתחחר ותיכוניסט שעומד להתגייס. כל הילדים נסמכים על שולחן ההורים.
"כמעט בלתי אפשרי להתקיים ממשכורת כזאת", אומרת אביגזר. "מצטמצמים בהכל, בכל מה שאפשר: מאוכל ועד ביגוד והנעלה. קונים רק מה שדחוף, וכמובן שהמינוס חוגג וההלוואות לא נגמרות. חצי מההכנסות שלנו בעצם הולכות לכיסוי הלוואות, שלא לדבר על תשלומים לבתי הספר של הילדים.
"אם הייתי רוצה לעבוד יותר שעות ביום זה אומר להביא מטפלת לילד, ואז זה כבר לא משתלם. אם היו מעלים את שכר המינימום התוספת היתה מבחינתנו משמעותית. הכי קשה כשהילד שלך מתקשה בלימודים ואתה לא יכול לעזור לו. התוצאה היא שגם הם לא יוכלו לרכוש השכלה ולצאת מהעוני. אנחנו בעצם מגדלים דור שני לעוני".
אביגזר התייחסה גם לתגובת האוצר להצעת החוק: "הממשלה והאוצר שמתנגדים להצעה צריכים להתבייש לדעתי. איך הם יכולים לישון בשקט כשיש כל כך הרבה אנשים קטנים שלא גומרים את החודש? לקחת את הילדים שלנו לצבא ולמלחמות ולהשתמש בהם כדי להגן על המדינה זה בסדר, אבל כשצריך לשלם קצת יותר לעובדים הפשוטים - האוזניים נסגרות".
אף שגיל הפרישה כבר מאחוריה ממשיכה יסכה הרן, 66, לעבוד במרץ. את רוב זמנה היא מבלה בלשכות הרווחה כסומכת (מעין סייעת לעובדות הסוציאליות) ומלווה אוכלוסיות חלשות. היא מועסקת בשלושת רבעי משרה כעובדת קבלן על ידי עמותה עבור שכר מינימום שעתי. "אני הולכת לעבוד עד שיקחו אותי להר המנוחות, אחרת אין לי ממה להתקיים", היא אומרת.
"העלאת השכר המדוברת היא רק טיפה בים. ודאי שהשכר צריך לעלות, ומבחינתי כל אגורה שיתנו יותר זה יותר טוב - אבל המצב מביש והחרפה לא תשתנה גם אם הממשלה תיתן עוד 700 שקל בחודש. לחשוב שמישהו מסוגל לפרנס משפחה מ-3,800 שקל זו בדיחה. בעלי אינטרסים טוענים שאם שכר המינימום יעלה אז יהיו פיטורים. שטויות. אז בעלי המפעלים ירוויחו קצת פחות. אז מנהלי החברות הציבוריות ירוויחו רק מיליון שקל בחודש ולא מיליון וחצי. ועדיין, בעלי השכר הנמוך ירוויחו פחות ממחצית השכר הממוצע במשק. במקביל, המחירים כל הזמן עולים. כמה שלא תחפש לעשות קניות בזול, בסוף תשלם ביותר".
"אנחנו בעצם מגדלים דור שני לעוני"
מאת עידו סולומון
25.5.2010 / 7:00