עומר מואב: "השאלה אינה אם האבטלה תעלה - אלא בכמה"

>> "בניגוד לתפישה הרווחת, העלאת שכר המינימום היא לא צעד חברתי" - כך אומר פרופ' עומר מואב מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון, ולשעבר ראש הפורום המייעץ לשר האוצר יובל שטייניץ.

"הוויכוח הוסט לקווים אידאולוגיים והעלאת שכר המינימום מצטיירת כמהלך שנועד לתמוך בחלשים ולצמצם את העוני", טוען מואב, "אבל יש פה שאלה כלכלית בסיסית: מה המחיר של העלאת שכר המינימום לשוק העבודה הישראלי? אלף-בית של כלכלה קובע שעם העלאת שכר המינימום גם האבטלה עולה. מרגע זה אנו הכלכלנים, כמו הפוליטיקאים וכל אדם אחר, מגששים באפלה".



אם תתקבל הצעתו של ח"כ עמיר פרץ ושכר המינימום יעלה מ-3,850 שקל ל-4,600 שקל, צופה מואב שני תרחישים אפשריים: עלייה מתונה בלבד ברמת האבטלה, או גידול ניכר. "בתרחיש הראשון יצאנו נשכרים", הוא אומר. "ואולם בתרחיש השני מצבם של מקבלי השכר הגבוה יותר ישתפר, בעוד שמצבם של אחרים שייהפכו למובטלים יורע. רמת העוני תגדל והפערים לא רק שלא יצטמצמו, אלא יתרחבו".



האם אפשר לנבא על סמך ניסיון או מודלים כלכליים מה יוביל לכל תרחיש?



"קשה לנבא משום שבסוגיות כאלה אי אפשר לעשות ניסוי מבוקר. לו יכולנו לנסות עלייה הדרגתית בשכר המינימום במגזרים מסוימים, למשל, היה קל יותר לדעת מה יהיה היקף העלייה ברמת האבטלה בעקבות מהלך כזה. גם בדיקת רפורמות מהסוג הזה במדינות שונות בארה"ב, למשל, לא יכולה לנבא תוצאה מדויקת, כי יש הרבה משתנים שמתערבים".



מה אתה מציע לקובעי מדיניות?



"להיות זהירים, הדרגתיים ובעיקר מודעים להשלכות. אני מעריך שאם יילכו על המהלך הדרמטי במלואו, נראה גידול משמעותי, אולי אפילו של נקודת אחוז באבטלה. לכן, אני מקווה שמדובר בהעלאה הדרגתית בסכומים, אם בכלל. חשוב לשמור על האיזון הנכון.



"כדאי לזכור שרמת האבטלה היא לא הנושא היחיד שאליו אנו עלולים להיחשף. עלייה דרמטית בשכר המינימום עלולה לתמרץ מעסיקים לרמות את המערכת. נפגוש הרבה יותר תופעות של העסקה אפורה, תשלום במזומן והתחמקות מהענקת זכויות סוציאליות לעובדים. גם נושא מיקור החוץ יכול להתרחב, והמשמעות של כך היא הוצאה של עובדים רבים ממעגל התעסוקה הישירה והעברתם לחברות כוח אדם או שירותים".



אם התרחיש השני יתממש, זעקות השבר שעולות מכיוון שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, והמעסיקים בנוגע לסגירת מפעלים ופגיעה קשה במשק עלולות להתגלות כמבוססות.



"שרגא ברוש מהלך עלינו אימים כבר שנים, למשל עם שערי החליפין. צריך לשמור על פרופורציות. הזעקות של התעשיינים מזכירות לי את הבדיחה על הצרצרים הזכרים שעושים המון רעש בעונת החיזור. שואלים תרח שמצרצר בקולי קולות: ?אתה? בגילך?'. הוא עונה: ?מי שלא מרעיש, דופקים אותו'. התרבות בישראל היא אם לא תבכה - ידפקו אותך".



עיסה פופוליסטית



מואב סבור כי המהלך להורדת שכר המינימום הוא סוג של "הוקוס פוקוס", כדבריו, "ניסיון לעשות יש מאין". לכן, לטענתו, זה גם לא מצליח.



"המפתח הוא הגדלת הביקושים לעובדים, וזה יכול לקרות רק באמצעות צמיחה כלכלית", מסביר מואב. "ב-10-15 השנים האחרונות הפערים בישראל גדלו, אבל מצבם של העובדים השתפר במונחים ריאליים".



אך ידוע שהנהנות העיקריות מפירות הצמיחה הן השכבות החזקות.



"אני מסכים שחלק גדול מהצמיחה הולך לחזקים, אבל הנתונים מוכיחים שהיא מחלחלת גם לשכבות החלשות, ובנקודה הזאת טמון הפתרון האמיתי. צריך לפעול באופן נחרץ כדי להפריח את הכלכלה: לפעול בנחישות כדי להוריד רגולציות מיותרות וכדי לשלב גורמים כמו המגזר החרדי והערבי בשוק העבודה, ולהילחם בביורוקרטיה מעכבת. רק אם נפריח את הכלכלה יצטמצם העוני. אם לא נהיה זהירים, שכר מינימום גבוה יותר עלול לעשות את ההפך - ולדכא את הצמיחה".



יש הטוענים שמנהלים פשוט ירוויחו קצת פחות, בעוד שהעובדים ינשמו לרווחה.



"אין קשר בין הדברים, והחיבור ביניהם רק יוצר עיסה פופוליסטית של להג, שפוגמת בטיפול בעניין עצמו. בכלכלת שוק מנהלים לא מוותרים על שכר שניתן להם מרצונם. יש פה הרבה משאלות לב: שאנשים יהיו טובים יותר, מתחשבים יותר. אלה שטויות. משאלות לב לא משנות את העולם, אלא מדיניות שצריכה להיות מתואמת עם הבנת המציאות".



מה דעתך על עיתוי ההצעה?



"אני לא מבין את הרציונל מאחורי העיתוי הנוכחי. כשאירופה על סף משבר, ואנחנו לא יודעים לאן העולם הולך, העיסוק בנושא הזה נראה לי מסוכן. אולי יהיה נכון לדון בו בהמשך, כשהדברים יתייצבו.



"לבי עם מקבלי שכר המינימום, אבל כדאי לזכור שבניגוד לטענה הפופוליסטית, בהשוואה להכנסה הממוצעת במדינה, שכר המינימום בישראל הוא מהגבוהים בעולם - גם מול מרבית מדינות אירופה".