שוויון זה מצוין, אבל מה עם המצוינות

>> מה לא נכתב ולא נאמר על הפערים החברתיים ההולכים ומתרחבים בחברה הישראלית. אין ספק כי אם יש תחום שבו הפערים כואבים במיוחד ומקוממים את חוש הצדק, זהו תחום החינוך.

ילדים ובני נוער אינם אשמים בכך שמצוקת הוריהם או מצוקת הרשויות המקומיות מנעו מהם חינוך, שיכול למצות מהם את המרב ולהעמידם על מסלול חיים של הצלחה ושגשוג. על רקע זה קל להבין את הדרישות להעדפה מתקנת, המיושמות במידה רבה זה שנים הן בתקציבי מערכת החינוך והן במערכת ההשכלה הגבוהה. האחרונה יוצאת מגדרה כדי לקלוט מועמדים גם כאשר נתוניהם אינם מצדיקים קבלה אוטומטית, מתוך הבנה שיש למנוע שכפול של אפליה בגיל תיכון לתוך מערכת ההשכלה הגבוהה.



אלא שההתמקדות בהעדפה מתקנת ובקידום אוכלוסיות מוחלשות, אסור שתהפוך לחזות היחידה של מערכת החינוך. צמצום פערים, קידום השוויון וחיזוק הפריפריה הן משימות לאומיות ראשונות במעלה. אבל אסור להתבלבל - הן אינן משימתה המרכזית של מערכת החינוך. כמו כן, אסור להיגרר לתופעה של הצלחה בכל מחיר או בשפה פחות מכובסת - הזזת ציונים כלפי מעלה ויצירת מצג שווא של הצלחה. זו שיטה שמשדרת "עשה מעט ותקבל הרבה", ההפך הגמור מטיפוח מצוינות.



מערכת החינוך צריכה לקדם את כל אחד מהלומדים למיצוי אישי, ובמקביל לקדם את החברה והמשק לפריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות התורמות לחברה ולאיכות החיים של כל אחד מהפרטים בה. זהו עמוד השדרה של ההתקדמות המדעית והטכנולוגית בחברה בכל הנוגע להשכלה גבוהה. כאשר כל התקציבים והתמריצים הממשלתיים, כמו גם הציפיות של הציבור, מנותבים לעידוד צמצום פערים בלבד, מתעורר חשש שאנו עלולים לחפש איזו נקודת אמצע בינונית שבה כולם יחושו שווים, אבל אף אחד לא ייענה לאתגר את החשיבה המדעית-טכנולוגית ויצעיד אותנו לפריצות הדרך הבאות. בלי איתור המצטיינים והשקעה מאסיבית בטיפוחם, ייהפכו פרסי הנובל של עדה יונת ואהרן צ'חנובר לאירועים רחוקים ונשכחים.



המצטיינים, אלה שמגיעים לשערי ההשכלה הגבוהה עם ידע אדיר ויכולת לעשות אתו דברים חדשים, אינם מקדמים רק את עצמם וגם לא רק את הטכנולוגיה הישראלית. הם תורמים תרומה חשובה לחבריהם לספסל הלימודים, אלה המצטיינים פחות, ואפילו הבינוניים. כיתה שיש בה תלמיד או שניים היכולים להציע רעיונות מבריקים, היא כיתה מעניינת יותר התורמת יותר לכל אחד מהנוכחים בה. טיפוח וחיזוק של המצטיינים אולי אינם מצמצמים את הפערים, אבל הם מושכים את כולם למעלה.



אין ספק שמצטיינים יכולים להגיע מכל מקום ומכל רקע, אבל אין לצפות ממערכת ההשכלה הגבוהה לרפא בתוכה, באמצעות העדפה מתקנת, את כל חוליי החברה ומערכת החינוך היסודית והתיכונית. הדברים נכונים במיוחד לגבי מוסדות טכנולוגיים שבהם המצוינות היא סיבת הקיום, תנאי שבלעדיו לא תושג מטרתם - המצאות וחדשנות. בעולם התחרותי שבו ישראל הקטנה מתמודדת עם מעצמות בתחום המחשוב והטכנולוגיה, אנו חייבים להתמקד בחיזוקם של החזקים, ובהעמדת האמצעים לרשותם למשוך את כולנו אל האופק הטכנולוגי הבא.



הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית אפקה להנדסה בת"א