מחקר: רק 6% מכספי הפנסיה בישראל מושקעים בחו"ל - כרבע מהמקובל במערב

>> השוק המקומי של האג"ח הקונצרניות הוא שוק של מוכרים - כך עולה ממחקר שביצעו ד"ר דניאל באראז וששי זך מקבוצת פורום, המייצגת בישראל גופי השקעות מרחבי העולם. השניים בדקו את מבנה קרנות הפנסיה ומצאו כי על אף שבקרנות הפנסיה החדשות גברה בשנים האחרונות מאוד המודעות לחשיבות שבפיזור ההשקעות של הקרנות, כשמכלילים את קרנות הפנסיה הוותיקות 94% מכספי הפנסיה מושקעים בישראל - לעומת שיעור השקעה "בבית" של 70%-80% המקובל במדינות המפותחות.



באראז וזך מציינים כי הדיון בסוגיה כמעט ירד מסדר היום הציבורי בשנים האחרונות בשל הביצועים העודפים שהציג שוק ההון הישראלי מול שוקי העולם. אלה הביאו לכך שקרנות הפנסיה הישראליות הניבו תשואות גבוהות לעומת קרנות פנסיה זרות. ואולם, כותבי המחקר מזהירים כי מדיניות השקעה זו עלולה לפגוע בעתיד באופן משמעותי בחוסכים הישראלים: "ערך הנכסים עלול להיפגע משמעותית מזעזועים פנימיים, כמו משבר כלכלי ומיתון, ומזעזועים חיצוניים כמו עימות צבאי".

אחת ההשלכות של השקעת הרוב המוחלט של כספי הפנסיה בישראל, לדברי באראז וזך, היא רכישת ניירות ערך המונפקים בישראל במחירים גבוהים ובתנאים נחותים - מה שמגביר מאוד את הביקושים בשוק המקומי המצומצם ועלול לגרום לעיוות כלפי מעלה במחירים של ניירות הערך.



"בהנפקות אג"ח תהליך כזה לוחץ כלפי מעלה את מחירי הרכישה של ההנפקות, באופן שגורם לירידת התשואה הגלומה בהן לטווח הארוך - תהליך שמביא בסופו של דבר להגברת הסיכון בתיק האג"ח של המשקיעים המוסדיים", מדגישים החוקרים. השקעת חלק מכספי הפנסיה של החוסכים הישראלים בחו"ל אמורה, לדברי שני החוקרים, למתן את הביקושים בשוק המקומי ולפתוח בפני המוסדיים אלטרנטיבות השקעה נוספות.



לפי המחקר, שבדק את שוק הנפקות האג"ח בישראל ב-2002-2009, בשנים אלה הונפקו בממוצע אג"ח בסכום של 48 מיליארד שקל לשנה - סכום דומה לגידול השנתי בנכסים שמנהלים המוסדיים. עם זאת, מכיוון שכ-40% מההנפקות נרכשות על ידי משקיעים פרטיים נוצר עודף ביקוש שגורם לחוסר סלקטיביות של המוסדיים.



עוד נטען במחקר כי חרף העובדה שחלק משמעותי מכספי קרנות הפנסיה מושקע באג"ח מיועדות שהנפיקה המדינה, המניבות ריבית שנתית של 5.5%, מה שמבטיח את הכספים מפני זעזועים - עדיין, מכיוון שהממשלה החליטה לא להנפיק אג"ח מיועדות מעבר לשיעור של 30% מסך נכסי הקרן, קרנות הפנסיה הוותיקות והחדשות נאלצות להגביר יותר ויותר את החשיפה לשוק האג"ח הקונצרניות המקומי.



באראז וזך כותבים כי גורם סיכון נוסף, שגם כן התגלה כיתרון בשנתיים האחרונות, הוא החשיפה הרבה לשקל, שהיא פועל יוצא של שיעור ההשקעה הגבוה בשוק המקומי - כשגם כאן הייסוף החד בשקל בשנתיים האחרונות הסתיר את הצד השני האפשרי של המטבע. דוגמה: בין אוקטובר 2000 ליוני 2002 חל פיחות של 20% בשקל לעומת הדולר: "אירוע כזה, אם יחזור, עלול לשחוק בשיעור ניכר את הקצבה של החוסכים - כך שההימור המוצלח של השנים האחרונות עלול להתברר בעתיד ככושל".



"הצד השני של הסקאלה"



סוגיה נוספת שנבדקה במחקר היתה אם הגופים המוסדיים מצליחים להכות את השוק בהשקעות שהם מבצעים בחו"ל. באראז וזך בדקו את התשואות שהשיגו קרנות הפנסיה הישראליות בתקופות זמן שונות בהשקעות בחו"ל באמצעות השקעה ישירה במניות ובאג"ח, בניגוד להשקעה באמצעות מוצרי עוקבי מדדים, ומצאו כי הן השיגו תשואות נמוכות משל המדדים. לדברי החוקרים, המוסדיים בישראל צריכים להפנים את העובדה שכמעט בלתי אפשרי לפתח מיומנות בכל סוגי הנכסים - ולכן עדיף לנהל את ההשקעות בחו"ל באמצעות קרנות נאמנות או חשבונות מנוהלים.



למרות ממצאי המחקר, המצביעים על שיעור נמוך של השקעה בחו"ל, ראוי לציין כי בקרנות הפנסיה החדשות מסתמנת מגמה עקבית של הגדלת שיעורי ההשקעה בחו"ל מדי שנה. כך, בעוד שב-2004 שיעור ההשקעה בחו"ל היה פחות מ-1%, כיום (נכון לסוף אפריל 2010) השיעור זינק ל-19.5% ומתקרב לסטנדרטים המקובלים במערב. "ברור לנו שגוברת המודעות לצורך להגדיל את החשיפה לחו"ל, שאכן באה לידי ביטוי בהקצאה הגדולה יותר בקרנות החדשות", אמר באראז. עם זאת, ניכר הבדל ברור בין קרנות הפנסיה הגדולות, שמקצות שיעור גבוה יחסית מהתיק לחו"ל, לקרנות הקטנות ששיעור ההשקעה שלהן בחו"ל נמוך בהרבה.



באראז וזך מדגישים כי ראוי שתהיה זיקה מסוימת בין גודלו של השוק המקומי לזה של השוק העולמי. עם זאת, הם מדגישים כי לא מדובר בקשר ישיר. במצב כזה שיעור ההשקעות בשוק המקומי היה צריך להסתכם ב-0.3% בלבד - משקלו של השוק הישראלי ביחס לשוק העולמי, "אבל המצב כיום בישראל הוא שהדברים הם בצד השני של הסקאלה".