הג'ובניקים כבר לא מקופחים

>> במאי 2009 התייצב היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, בישיבת הממשלה, והגן בגופו על אנשי הקבע. מזוז קבע אז כי מאחר שלאנשי צבא הקבע אסור להתאגד ואסור לשבות, להבדיל מכל ארגון עובדים אחר, הרי שאסור למדינה לפגוע חד-צדדית בתנאי השכר שלהם. כל שינוי בתנאי שכרם, קבע אז מזוז, חייב להיעשות לאחר הידברות והגעה להסכמה.



עמדתו הנחרצת של מזוז, עמדה ערכית ומשפטית גם יחד, הביאה לכך שכל ההצעות שהעלה באותה עת האוצר לקיצוץ בתנאי השכר של אנשי הקבע (לא הדרג הלוחם) בוטלו. ההצעה היחידה שנותרה על השולחן היתה זו של העלאת גיל הפרישה. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, הסכים אז אישית להביא בתוך שלושה חודשים הצעה מוסכמת של הצבא להעלאת גיל הפרישה, ובכך לקיים את החובה של "הידברות מוקדמת" בטרם ייעשה שינוי בתנאי השכר של אנשי הצבא.

מאז המועד האחרון שהציג אשכנזי למליאת הממשלה חלפו להם כבר תשעה חודשים תמימים, וקצה קצה של "הצעה מוסכמת" להעלאת גיל הפרישה אינו נראה באופק. מזוז אכן אסר לפגוע באנשי הצבא ללא הסכמה, אבל לא נראה שלצבא יש נכונות כלשהי להגיע להסכמה בנושא. זאת, למרות שנתוני הפנסיה של אנשי הצבא הם כאלה, שקשה מאוד להגן עליהם.



ואין מדובר בלוחמים. הצבא מתהדר בנוצותיהם של הלוחמים, המחרפים נפשם על הגנתה של מדינת ישראל, כסיבה לדחיית כל הצעה להרעת תנאי השכר בצבא. אלא שהלוחמים מהווים כיום רק כרבע מאנשי הקבע. 75% מאנשי הקבע אינם לוחמים, וגם לא היו לוחמים כלל (או לא היו לוחמים מרבית שנות השירות שלהם). על אף זאת, הם נהנים - מתוקף היותם אנשי צבא - מתנאי שכר ופנסיה חריגים בכל קנה מידה.



קחו למשל שלושה חברים, בוגרי אותו מחזור בתיכון. אחד מהם התגייס לצה"ל, לגדוד שריון, ועשה את דרכו כלוחם במעלה הדרגות בצבא - עד לדרגת מח"ט של חטיבה סדירה. הבחור הזה יפרוש לפנסיה בגיל 45 עם שכר ממוצע של כ-33-35 אלף שקל. הפנסיה שלו, מגיל 45 ואילך, תעמוד על כ-15 אלף שקל בחודש.



מדובר בפנסיה יפה, שבהחלט מכבדת את מי שהקדיש את כל חייו המקצועיים להגנתה של מדינת ישראל. רק שלא בטוח שהארגון שממנו הוא פרש מכבד אותו. כך, חברו למחזור בחר ללכת לעתודה אקדמאית, וסיים לימודי הנדסה. גם הוא שירת בצה"ל כל חייו, עד לדרגת אל"מ, אבל את השירות שלו הוא עשה במנהלה, בתור מהנדס. מדובר, כלומר, בג'ובניק. משכיל, מוכשר ובעל תואר מהנדס, אמנם, אבל עדיין ג'ובניק.



השכר הקובע של הג'ובניק שלנו, בגיל 45, יעמוד על כ-31 אלף שקל. הפנסיה שלו, מגיל 45 ואילך, תעמוד על 13.5 אלף שקל - רק 1,500 שקל פחות מהפנסיה של המח"ט הלוחם.



לשם ההשוואה, לו אותם שני חברים היו פורשים בדרגת סא"ל, הם היו נהנים משכר קובע של כ-29 אלף שקל ופנסיה של 12.5 אלף שקל (סא"ל לוחם), או משכר קובע של 26 אלף שקל ופנסיה של כ-11.5 אלף שקל (סא"ל ג'ובניק). שוב, הפרש של כ-1,000 שקל בלבד בפנסיה בין לוחם, שסיכן את חייו למען המדינה, ובין מי שהעביר את שירותו בצה"ל בבטחה בין קירות המשרד.



האם צה"ל מכבד את לוחמיו בכך שהוא משלם להם פנסיות כמעט זהות לחבריהם, אנשי הקבע שאינם לוחמים? ספק רב. ספק גם אם צה"ל משרת בכך את הערך שביקשה מדינת ישראל לקדם, והוא מתן תמורה יוצאת דופן למי שמסכן את חייו בעבוד המדינה כאות הוקרה להקרבה יוצאת הדופן. כסף יש כאן, ערכים - בספק רב.



למעשה, קשה מאוד להגן בכלל על השכר הגבוה - וכפועל יוצא מכך, הפנסיה הגבוהה - שמקבלים הג'ובניקים המקצועיים בצה"ל. החבר השלישי מאותו מחזור סיים את שירות החובה שלו בדרגת סמ"ר, ואחרי הטיול המתבקש בחו"ל הלך ללמוד הנדסה בטכניון. כמו חבריו, גם הוא ביקש להקדיש את הידע ההנדסי שלו לשירות המדינה, רק שהוא בחר לעשות זאת במסגרת השירות הציבורי, ולא במסגרת הצבא.



המהנדס הזה, קרוב לוודאי, יעבוד עד גיל 61 בממוצע. בגיל זה הוא יפרוש לפנסיה עם שכר של 22-24 אלף שקל (פחות משכרו של מהנדס סא"ל בגיל 45), ועם פנסיה של 11.7 אלף שקל - פנסיה כמעט זהה לזו שקיבל הסא"ל המהנדס החל מגיל 45! אותו מהנדס, אותו מחזור, ששירת את המדינה במסירות לא פחותה - הוא אפילו שרת את המדינה 16 שנים יותר מחברו - יסיים בסוף הדרך עם אותה גמלת פנסיה. הפער הכלכלי ביניהם יצטבר ל-2 מיליון שקל - עלות הפנסיה העודפת שקיבל הסא"ל באותן 16 שנות פרישה מוקדמת על חשבון המדינה.



האמת חייבת להיאמר: אין כל הצדקה - כלכלית או מוסרית - לפנסיה הגבוהה שמשלם הצבא לאנשי הקבע שאינם לוחמים. הלוחמים כבודם במקומם מונח. מי שאינם לוחמים אינם נעלים ואינם טובים יותר מכל אזרח אחר במדינה - ואין כל סיבה להפליה שלהם לטובה. בוודאי שאין סיבה לעושר שמוענק להם, בכך שהם פורשים בגיל 45 עם פנסיה מלאה על חשבון המדינה.



כל הנתונים בכתבה חושבו על ידי משרד האוצר עבור themarker. לא ניתן היה לקבל את תגובת צה"ל לנתונים.