1. עופר עיני נראה אדם רגוע, אבל אם היה יכול היה חונק במו ידיו את עמיר פרץ. כי פרץ עשה לו את תרגיל המאה.
פרץ חיכה לרגע הקובע - פתיחת המשא ומתן עם האוצר על הסכם שכר חדש - ואז הכיש. הוא יצא לתקשורת עם הצעת חוק להעלאת שכר המינימום ב-20% - וכך הפך את עיני לבובה חלשה שמנסה להשיג כמה אחוזים בודדים בהסכם שכר עם הממשלה, וכל זאת בדרכי נועם - בלי שביתות, תוך כדי משא ומתן ארוך ומייגע. בעוד שהוא, הלוחם המהולל לזכויות החלשים, יעלה בתוך שנה וקצת את שכר המינימום ב-750 שקל תמימים דרך חקיקה בכנסת. אז אז מי בכלל צריך יו"ר הסתדרות אם יש את פרץ?
אמנם ניתן היה לשמוע ולהרגיש עד כמה עיני מתפתל בתגובותיו. הוא לא יכול להגיד באופן גלוי שהוא נגד חקיקה בנושא, אבל הוא מספר לנו איך הגיע לאותה תוצאה ממש (גידול של 20% בשכר המינימום) בדרך של הסכמים שאליהם הגיע בענף הניקיון, האבטחה, השמירה, הסיעוד, רשתות השיווק וענף הדפוס.
עיני גם רוצה להמשיך ולפעול דרך "השולחן העגול", שם עיקר כוחו. שם הוא יכול להגיע להישגים רבים, בעוד שחקיקה בנושאי שכר מנטרלת אותו והופכת אותו למיותר.
לכן, המטרה הנוכחית של עיני היא לחסל את היוזמה של פרץ, ולהציג לציבור אלטרנטיבה אחרת בתחום השכר והפנסיה - כדי שפרץ יחזור למימדיו הטבעיים - חבר כנסת בשורות האחוריות של העבודה - והוא יחזור להיות המוציא והמביא, המתווך הכל יכול, המנהיג שכולם משחרים לפתחו - עופר עיני.
2. גם שטייניץ חטף סנוקרת
פעם זה לא היה יכול לקרות. זה היה בלתי אפשרי שוועדת שרים לחקיקה תקבל החלטה בניגוד מוחלט לדעתו של שר האוצר. אבל זה קרה עם שכר המינימום, כאשר יובל שטייניץ הצביע נגד ונשאר במיעוט - כמו אחרון השרים. אז נכון שהוא הגיש ערר לממשלה, שיידון ביום ראשון, אך עצם החלטת ועדת השרים מלמדת על כוחו הדל ועל מעמדו הרעוע.
אצל משה ניסים זה לא היה יכול לקרות. גם לא אצל בייגה שוחט ורוני בר-און. אבל שטייניץ יכול להאשים בכך רק את עצמו. כי מי שמתבטל מול ראש הממשלה, ומי שתומך בהגדלת התקציב, ומי שיוצר אווירה של "יש לי" - צריך להבין שהוא הגורם העיקרי לריבוי התביעות מכל צד ועבר. מתי סוף סוף הוא יבין שתפקידו הוא להיות הגזבר הרשע?
3. צעד נכון בתנאי צמיחה
לאור שני הקטעים הראשונים, עלול הקורא לחשוב שאני מתנגד להעלאת שכר המינימום - ולא כך, אני דווקא בעד. כי העלאת שכר המינימום הוא צעד נכון גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. זהו צעד שמקדם את האסטרטגיה הכי חשובה במשק: מעבר מקצבאות לעבודה.
האסטרטגיה הזו החלה ב-2003 כאשר נתניהו, כשר אוצר, קיצץ בקצבאות הילדים ובקצבאות להבטחת הכנסה - אך מצד שני הוריד את מס ההכנסה, הכניס את תוכנית ויסקונסין, וכך גרם ליותר ויותר אנשים לצאת לשוק העבודה. אחוז ההשתתפות בכוח העבודה עלה ב-2003-2008 מ-54% ל-57%, לכדי הצטרפות של חצי מיליון איש לשוק העבודה - והמשק צמח בקצב של 5% לשנה.
אחר כך, ב-2007-2008, יזם פרץ את העלאת שכר המינימום לרמה של 3,850 שקל לחודש - וראו זה פלא, האבטלה לא עלתה אלא דווקא ירדה.
אם כך, הפכנו לאלכימאים? גם מעלים שכר וגם אין פיטורים? הרי תורת הכלכלה אומרת שאם מחייבים אותך להעלות שכר, זה גורם לפיטורים ולאבטלה.
זה אמנם נכון, אבל צריך להכניס למשוואה עוד משתנה אחד: הצמיחה. תוספת השכר ניתנה בשנים שבהן המשק צמח ופרץ והוביל. כך שכאשר הועלה שכר המינימום, המשק היה כל כך חזק והביקוש לידיים עובדות היה כל כך משמעותי, עד שהוא היה יכול לספוג את העלאת שכר המינימום - מבלי להגדיל את האבטלה.
כאן ראוי להזכיר לפרץ שהצמיחה הזו היתה תוצאה של מדיניות שהוא התנגד לה מכל וכל. כי נתניהו צימצם את הוצאות הממשלה, הקטין את הגירעון, קיצץ בקצבאות, הוריד מסים, הכניס את תוכנית ויסקונסין - ולכל הצעדים הללו התנגד פרץ.
אבל מעשה שטן, דווקא הצעדים הללו, שהביאו לצמיחה, הם אלה שעוזרים לפרץ להציג היום את העלאת שכר המינימום אז - כהצלחה.
לכן, אם רוצים שגם הפעם תהליך העלאת שכר המינימום יעבור בלי כאבי פיטורים, צריך לדאוג לתוכנית מאקרו-כלכלית חדשה - שהיא ההפך הגמור ממה שמציע היום שטייניץ. ראוי גם לציין שאם שכר המינימום יעלה, תמיד יהיו מפעלים ועסקים שייאלצו לפטר עובדים, אבל אם נהנה מצמיחה מהירה, יקומו מפעלים ועסקים אחרים - שיקלטו את המפוטרים - וזו החוכמה כולה על רגל אחת.
לכן ראוי שתוספת השכר תינתן בתבונה ובמתינות. ראוי שהיא תינתן לאורך שלוש שנים לפחות, עם נקודות בדיקה, כדי שהתעשייה תוכל להתארגן. כמו כן ראוי לשלב את התוספת בהסכם השכר החדש, כדי למנוע העלאת שכר כפולה.
4. טוב יותר ממס הכנסה שלילי
שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, מתנגד באופן נחרץ להעלאת שכר המינימום. הוא אמנם רוצה שהתעשיינים יקבלו מהממשלה 3 מיליארד שקל, אך לעובדים שלו? אפס. הוא מציע בנדיבות אופיינית שהממשלה תשלם לעובדים החלשים דרך "מס הכנסה שלילי".
אבל העלאת שכר המינימום היא דרך טובה פי כמה מהפטנט המפוקפק ששמו מס הכנסה שלילי. זה פטנט שיוצר ביורוקרטיה, רמאויות, הסתבכויות, פטרנליזם וירידה ברצון לעבוד ולהתקדם.
מס הכנסה שלילי אהוב על כלכלני בנק ישראל, כי הם אוהבים מודלים מסובכים, שעובדים רק בתנאי הקרירות הנעימה השוררת במחלקת המחקר של בנק ישראל - אך לא עובדים בשטח.
כי בניגוד למס הכנסה שלילי, העלאת שכר המינימום היא תשובה ישירה לבעיית העוני והפערים. היא העידוד הטוב ביותר ליציאה לעבודה. כי כאשר שני בני הזוג עובדים - שיעור העוני בקרב אותן משפחות יורד ל-5% בלבד.
כן, נכון להעלות את שכר המינימום
נחמיה שטרסלר
26.5.2010 / 6:47