"הם כנראה סומכים עליי, המטומטמים"

>> נדמה שאפילו מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק, לא העריך את גודל הסערה שתיווצר בעקבות השינויים שהכניסה החברה למדיניות הפרטיות שלה. מרבית העיתונים הגדולים בעולם פירסמו על כך כתבות בימים האחרונים. המגזין "טיים" בחר להקדיש לנושא את השער של יוני הקרוב, כשהוא משרטט את הלוגו של פייסבוק מאלפי פרצופים של חברי הרשת החברתית. "עם כ-500 מיליון משתמשים, פייסבוק מחברת אותנו אחד לשני בדרכים חדשות ומפחידות", נכתב על שער המגזין. המסר ברור: פייסבוק מתעסקת עם הגולשים במקום שהכי קרוב ללבם - הפרטיות שלהם.

לכאורה, אין כאן כל חדש: גוגל סורקת את כל מה שאנחנו כותבים/מחפשים/רואים ברשת מזה שנים ארוכות. גם טוויטר, רשת המיקרו-בלוגינג, פתוחה לכל דורש ומאפשרת סריקה של כל הנעשה בה. ולמרות זאת, הצמיחה המטאורית של פייסבוק הביאה עמה עליית מדרגה בחדירה לפרטיותנו.



עד שפייסבוק נולדה וצמחה להיות מה שהיא, לא היה בעולם אתר כזה. עד שהיא הגיעה, לא היה שום מקום שבו כמעט חצי מיליארד איש ואשה, ילד וילדה חושפים מדי יום את הנעשה בחייהם: מתי התעוררו, עם מי נפגשו והיכן, מה הם אכלו, על מה הם רבו או כיצד השלימו. לכל המידע הזה מחובר כרטיס אישי: תמונה, גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי ותעסוקתי. גן עדן של מידע אישי-תרבותי-כלכלי-פוליטי מהסוג שיכול להכריע מערכות בחירות, להכתיר או להפיל ראשי ממשלה או לפגוע בתאגידי ענק. המידע הזה, שיכול במרוצת השנים להכתיב סדר עולמי חדש, מצוי בשרתיה של פייסבוק. כל עוד היא לא עשתה אתו כלום, זה עבר בשקט יחסי.



פייסבוק היתה הילד הפופולרי החדש בשכונה, זה שכולם אוהבים לאהוב. היא צמחה והמשיכה לצמוח כשבכל חודש שואל את עצמו צוקרברג מאיפה יבוא הכסף, כי פייסבוק היתה ענק צומח עם הכנסות מועטות. זה היה ברור שהכסף יבוא ממפרסמים, השאלה רק היתה איך.



ואז לפני כמה שבועות הודיעה החברה: נכניס שינויים במודל הפרטיות שלנו, נפתח את הממשק משתמש שלנו למפתחים חיצוניים ונאפשר להם לבנות אפליקציות על בסיס מאגרי הנתונים של פייסבוק. ימים ספורים לאחר מכן כבר צצו הסנוניות הראשונות: אתרים המאפשרים לסרוק את כל הנעשה בפייסבוק ולספק מידע אישי - הכולל שם, גיל, מין ותמונה - של כל גולש שלא סגר הרמטית את הגדרות הפרטיות שלו.



סגירה הרמטית היא כמעט בלתי אפשרית. היא מצריכה הבנה וידע שסביר שיש בידי מעטים, כשפייסבוק מסרבלת את התהליך, מקשה עליו, מכניסה עוד ועוד שלבים בתהליך, כך שכל גולש שירצה לחפור בנבכי הגדרות הפרטיות של הכרטיס שלו, סביר שיתייאש בדרך.



המטרה ברורה: להקל על פילוח רשימות הגולשים בפייסבוק. מפרסם שירצה להגיע לנשים צעירות, בגילאים מוגדרים מראש, תחביבים ספציפיים ובעיר מסוימת, יוכל לקבל את הרשימה בקלות. רשימה כזו שווה הרבה כסף וברור שיהיה מי שיסכים לשלם עבורה. גם פוליטיקאי שירצה לקבל רשימת תומכים בו, או ביריבו, סביר שגם הוא יסכים לשלם לא מעט.



אחד הסיפורים שמספרים על צוקרברג הוא שכשהיה בן 19, זמן קצר לאחר השקת הגרסה הראשונית של פייסבוק שנועדה לשימוש הסטודנטים באוניברסיטת הארוורד, הוא אמר לחברו: "אם אתה צריך מידע על מישהו בהארוורד, רק תבקש. יש לי יותר מ-4,000 מיילים, תמונות וכתובות. אנשים פשוט העבירו את זה. אני לא יודע למה. הם כנראה סומכים עליי, המטומטמים".



לא ברור אם הסיפור הזה הוא אגדה או אמת, אך בשלב זה, זה כבר לא ממש משנה. הסחרור שאליו נקלעה פייסבוק והדרך בה תיישב אותו, ישפיע על האינטרנט כולו.