העובד צייץ - העסקה בוטלה

>> לפני כמה חודשים הגיע ש', תושב ירושלים, למשרדי העירייה בבירה. במהלך ביקורו הוא נתקל במאבטח שחמד לצון, צילם אותו במצלמה שבטלפון הנייד והעלה את התמונה לפייסבוק. העניין הובא לידיעתו של ש', הסובל משיתוק במיתרי הקול. לטענתו, מאבטח העירייה שם אותו ללעג ולקלס כשכתב הערות על חזותו החיצונית וגוון קולו.



בין היתר נכתב בכרטיס של המאבטח: "מי זה, ציפציפ? איזה באסה, עד שברחתי מהיצור הזה אני צריך לראות את הפרצוף תחת שלו מול העיניים". כעת הוא דורש מהעירייה לפצותו בסכום של 100 אלף שקל בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. כך מצאה עצמה עיריית ירושלים מתגוננת מפני תביעה ונזק שהסב לה אחד מעובדיה החיצוניים, באירוע זניח לכאורה שהתרחש במסדרונות בית העירייה ולאחר מכן בפייסבוק.

"רוב הארגונים בישראל לא מודעים לסכנות שטומנות בחובן הרשתות החברתיות", אומר ד"ר יובל קרניאל, מומחה לדיני תקשורת, מדיה ואינטרנט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, המייעץ ומנסח תקנונים לשימוש במדיה חברתית. "בעידן הנוכחי, כשלכל אחד כמעט יש כרטיס ברשת חברתית כזאת או אחרת, העסקי והפרטי מתערבבים. טבעי שעובד יחלוק חוויות ממקום העבודה ברשת, אבל ארגונים עלולים להפסיד כסף רב ומשאבים בניסיון להגן על עצמם מפני דברים שפירסמו עובדים, גם אם לא היתה כל כוונה לפגוע".



מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "מאבטחי ועובדי העירייה מחויבים לנהוג בכבוד כלפי האזרחים גם מחוץ למסגרת העבודה. עיריית ירושלים רואה בחומרה רבה התנהגות מעין זו ונגד העובדים ננקטו צעדים משמעתיים".



בעוד שבעולם ארגונים כמו יבמ, דל וחיל האוויר האמריקאי ניסחו מסמכי "מדיניות מדיה חברתית", המתייחסים לכל ההיבטים של התנהגות הגולשים המזדהים ברשת כעובדי הארגון - בישראל מעט ארגונים עוסקים בסוגיה. בדיקה אקראית שערך themarker בקרב כ-30 ארגונים העלתה את הממצאים הבאים: רובם סרבו לגלות אם ניסחו מדיניות התנהלות רצויה ברשתות חברתיות לעובדים.



מתוך 12 ארגונים שהתייחסו לשאלה, רק אחד - קבוצת ניהול הנכסים נתון - השיב בחיוב. בנק לאומי מסר כי בימים אלה הוא מגבש מסמך בנושא. היתר מניחים כנראה שלא ייגרם להם נזק או שמדובר בנזק שולי - לא לגמרי בצדק.



פייסבוק למשל, שבה גולשים מדי יום יותר מ-2.5 מיליון ישראלים, מוצפת במידע אודות מקומות עבודה. "איזה עבודה משעממת. עוד שנייה אני מת", כותב גולש בפייסבוק (שמו שמור במערכת, ע"ס), שמזדהה בכרטיסו כעובד באחת מחברות הסלולר. "חרא עבודה, חרא משכורת, חייב ג'וב חדש", כותב גולש אחר. הוא אמנם לא מציין את מקום עבודתו, אך תגובות חבריו מסגירות את שם החברה.



"אצלנו בחברה דוגלים במתן סמכות לעובדים להבחין בין נכון ולא נכון בנושא גלישה באינטרנט", אומרת רחל פישביין קליינר, סמנכ"לית משאבי אנוש באפלייד מטיריאלס ישראל. "אמנם קיימות הנחיות ברורות שלא לגלוש באתרי פורנוגרפיה או אתרים עם תוכן גזעני, וכן הנחיות הנוגעות לאבטחת מידע חסוי של החברה, אך אין הנחיות ברורות לגבי מדיניות הגלישה ברשתות חברתיות".



בחברות אחרות מסתמכים על קוד ההתנהגות הכללי של החברה ולא מרגישים צורך להתייחס לרשתות חברתיות. "יש קוד בחברה שקובע שכל התבטאות במסגרת המוסר והחוק מקובלת, כל עוד היא לא פוגעת כמובן באינטרסים של החברה", אומרת דניאל שני, מנהלת משאבי האנוש של ישראל, יוון, קפריסין ומלטה בסיסקו העולמית. "אנו מדריכים עובדים כדי למנף את השימוש ברשתות לצורכי החברה, למשל בתחום הגיוס והפרסום. הנחת העבודה היא שברור מה מותר ומה אסור לפרסם".



לעומת זאת, ד"ר קרניאל משוכנע שאין די בכך. "הנהלות רבות טומנות את ראשן בחול", הוא טוען. "מנהלים בכירים ודירקטוריונים לא מחוברים למציאות היומיומית ברשתות ולא חווים אותה. הם לא מבינים לעומק את העובדה שעובדים שלהם יושבים בבית, מתכתבים עם חברים בפייסבוק על ענייני דיומא ובטוחים שהם נמצאים במרחב פרטי. למשל, עובד במשרד עו"ד עלול לספר שהיום ביקרה אישיות מסוימת במשרד ולהרוס סודיות של עסקה".



מה מותר להגיד על הבנק



רועי שגב, סמנכ"ל אתר יד 2, סבור שבעידן הרשתות החברתיות קשה עד בלתי אפשרי למנוע זליגת מידע, ולטעמו הדרך הנכונה לעשות זאת אינה בניסוח קוד התנהגות אלא ברתימת העובד לחברה. "אם העובד חש לויאליות, הוא לא יפרסם בפייסבוק מידע שאסור להוציא מהמשרד", אומר שגב. "העובדים חתומים על הסכם סודיות וזה מכסה מבחינתנו גם את הפעילות ברשתות החברתיות. רוב העובדים אמנם חסומים לאתרים כמו פייסבוק במשרד, אך זה נעשה כדי לנהל את הזמן שלהם בעבודה טוב יותר ולא כדי להגביל הפצת תכנים סודיים של החברה".



בבנק לאומי החליטו כאמור לא לקחת סיכונים, ובימים אלה מגבשים שם מסמך שלדברי אייל בירן, ראש אגף בנקאות ישירה, ינסה לאזן בין "הצורך הבסיסי של כל מי שפעיל במדיה החברתית להיות מעורב ולקיים שיח פורה ושוטף עם חבריו, לבין העובדה שהוא מזדהה ומזוהה באותה מדיה גם כעובד הבנק, ובכך נוטל על עצמו אחריות מסוימת - גם אם הוא פועל באופן פרטי לגמרי".



קבוצת ניהול הנכסים נתון הקדימה את לאומי, כשניסחה לאחרונה רשימת כללי זהירות בהתנהלות ברשתות. החברה לא הסתפקה בשליחת המסמך לעובדים, והעבירה גם תדריכים פרונטליים. בין היתר הונחו העובדים שלא למסור מידע עסקי ברשת, כשבמקרה של חוסר ודאות לגבי עליהם לפנות לממונה, וכך גם לגבי פרסום תמונות מהעבודה. כמו כן, נאסר על העובדים למסור מידע על מגעים לקראת התקשרות עסקית המתקיימים עם חברות אחרות, או בנושא הכנה למכרזים או הצעות מחיר, מסלול העובד בדרך לעבודה וממנה, שעות פעילות או נתונים מספריים על כוח האדם של החברה.



"פייסבוק הוא כלי עסקי חשוב ליצירת קשרים ולשימורם", אומר חזי נוראל, יו"ר נתון. "עם זאת, הוא עלול להוות פרצה חמורה בחומת אבטחת המידע העסקי של חברה. מספיק שעובד יספר בכרטיס שלו שהוא משתתף בפיילוט לשיתוף פעולה או שמנהל יכתוב שהוא ישב לקפה עם מישהו שקשור למכרז גדול, כדי שנאבד חוזים".



למרות התחזית האפוקליפטית של נוראל לגבי ריגול וזליגת מידע עסקי לרשת, למעט מוסדות פיננסיים וחברות אבטחת מידע, קשה למצוא בישראל מתנגדים לשימוש של עובדים ברשתות חברתיות. מסקר שערכה לאחרונה חברת hrd בקרב מנהלי משאבי אנוש, עולה כי הרוב המכריע - כ-70% מהארגונים - לא חוסמים את הגישה של עובדיהם לפייסבוק או לרשתות חברתיות אחרות. ב-11% מהארגונים חוסמים חלק מהעובדים ורק ב-20% מהארגונים חוסמים את כל העובדים.



"מאמינים ביושרה של העובדים"



חברות החוסמות את גישת העובדים לאינטרנט טוענות, בין היתר, כי הן עושות זאת מטעמי אבטחת מידע. לעומתן, רוב הארגונים שאינם חוסמים גישה לאינטרנט מעידים ששרתי האינטרנט במשרדיהם מופרדים לחלוטין משרתי החברה.



"כחברה שפועלת באינטרנט ומכירה בהשפעה שיש לרשתות החברתיות על עולמנו, הבנו שלא ניתן לאסור על העובדים פעילות ברשתות חברתיות דוגמת פייסבוק", אומרת רויטל הנדלר, מנכ"לית alljobs. לא רק שהנדלר לא אוסרת על כך, היא אפילו מעודדת את העובדים להשתמש ברשת. "אנו מאמינים שהעובדים הם שגרירים שלנו וסומכים עליהם שיעבירו את ערכי החברה בפייסבוק כמו גם בפלטפורמות אחרות. אנו גם משתמשים בפייסבוק כפלטפורמה למתן שירות. עם זאת, כל התייחסות שלהם בפייסבוק למקום העבודה צריכה להיות ברוח החברה ומתוך הנחה שהם אכן שגרירים", מסבירה הנדלר.



בחברת התרופות ג'נזיים ישראל אמנם חוששים מבריחת סודות מקצועיים דרך האינטרנט, אך לדברי המנכ"ל זאב זליג, מדיניות החברה היא לא לחסום. "אנו מאמינים ביושרה של העובדים וסומכים עליהם גם בכל הקשור לפעילותם ברשתות, ממש כמו שאנו סומכים שייצגו אותנו בעולמם הפרטי", אומר זליג.



בביטוח ישיר מועסקים צעירים רבים: הגיל הממוצע במוקדי השירות הוא 27 והגיל הממוצע בכל החברה הוא מעט מעל 30. לפי רענן סעד, המשנה למנכ"ל ביטוח ישיר, מרבית העובדים פעילים בפייסבוק ולדעתו איסורים על כך לא רלוונטיים. בחברה החליטו שאם אי אפשר לנצח את הרשתות, מוטב להצטרף אליהן. פעילויות חברתיות רבות בחברה מועלות לפייסבוק על ידי העובדים ומציגות רובד פחות פורמלי של חיי החברה. "אנו מאמינים שעובדים מרוצים מבטאים את תחושותיהם כלפי החברה גם בפייסבוק", מסביר סעד. "כשהם אוהבים את החברה, הפעילות שלהם תהיה אחראית ותעשה לנו רק טוב".