שנת ההפרשות מסתיימת, שנת הקיצוצים נפתחת

מאת סמי פרץ
רצף הידיעות הזורם בשבועות האחרונים מהמערכת הבנקאית מלמד כי 2002 הולכת להיות שנת ההתייעלות. אתמול הודיעו ראשי בנק לאומי , היו"ר איתן רף והמנכ"ל גליה מאור, על כוונתם לתרום 5% משכרם ב-2002. גם ראשי בנק המזרחי , אבי ורטהיים וויקטור מדינה, דיווחו על כוונתם לתרום 5% משכרם. שלשום הודיע יו"ר דירקטוריון הבנק הבינלאומי , שלמה פיוטרקובסקי, שהוא מוותר על שכרו ב-2002. המנכ"ל דוד גרנות ויתר על 5% משכרו וחברי הדירקטוריון יוותרו על 10% משכרם ב-2002. לגבי פיוטרקובסקי ניתן להניח כי האחים ספרא ימצאו את הדרך לפצותו על אובדן ההכנסה, אבל למרות זאת מדובר באקט משמעותי, משום שהוא יחסוך לבנק כמה מיליוני שקלים.



פיוטרובסקי נחשב במשך שנים לסמלם של המנהלים בעלי השכר הגבוה במשק ובבנקים. החלטתו באה שבוע לאחר שסמל אחר, יו"ר הנהלת בנק הפועלים עמירם סיון (עלות שכר של 10 מיליון שקל ב-2000), הודיע על כוונתו לוותר על 7% משכרו ועל מחצית הבונוס הצפוי לו ב-2002. החלטה דומה קיבלו כל חברי דירקטוריון הבנק, לרבות היו"ר שלמה נחמה וסגנו דני דנקנר, וחברי ההנהלה. ראשי בנק דיסקונט , אריה מינטקביץ וגיורא עופר, היו הראשונים שהודיעו כבר באוקטובר על הפחתת שכרם ב-5%.



הצעדים האלה יכולים להעיד רק על דבר אחד: מי שמוכן לוותר על שכרו או על חלק ממנו, מבקש להכין את עובדיו לצעדים לא פחות קשים. לכל ברור שקיצוצים שמתחילים בצמרת נועדו להכשיר את הקרקע לקיצוצים כואבים בדרגים הנמוכים יותר. ראשי הבנקים, למעשה, מכינים לעצמם קייס לקראת הדיונים עם עובדיהם. אחרי הכל, בשנים האחרונות הם משכו משכורות עתק שקוממו את העובדים, והקשיחו את שיתוף הפעולה מצידם.



בשלב זה כבר ברור שבנק הפועלים יצמצם התקשרויות עם ספקים חיצוניים ויקטין את מצבת כוח האדם (בעיקר על חשבונם של עובדי חברות כוח אדם, אבל לא רק). אם בעלי השליטה בבנק יצליחו להגשים את משאלתם, הבנק ייפרד בשנה הקרובה מכמה מאות עובדים. גם ההחלטה של הנהלת בנק אגוד לצאת בתוכנית פרישה מרצון לכ-250 מעובדיו מלמדת על הכיוון שאליו הולכת מערכת הבנקאות בשנה הבאה.



בנק דיסקונט מתכוון לסגור כ-14 סניפים במהלך השנה הקרובה וכן להמשיך ולצמצם את מצבת העובדים באמצעות תנאי פרישה מועדפים. בנק לאומי מתכוון להמשיך לסגור סניפים, לאחר שסגר כ-50 בשנים האחרונות. לגבי כוח אדם, הבנק לא קיבל עדיין החלטה כלשהי.



2001 נחקקה בתודעה כשנה שבה הודו הבנקאים, בסיועו של המפקח על הבנקים ולנוכח ההרעה במצב הכלכלי, כי איכות תיקי האשראי שנבנו בשנים האחרונות נפגמה. הגדלת ההפרשות לחובות מסופקים בסכום של כמיליארד שקל במחצית השנייה של 2001 היא הביטוי המרכזי לכך. הגדלת ההפרשות היא אחד הגורמים לצורך בהתייעלות, שכן פגיעתן ברווחיות קשה.



שחיקה בכל הבנקים
ניתוח יחסי היעילות התפעולית של הבנקים בתשעת החודשים הראשונים של 2001 מלמד על שחיקה בכל הבנקים, לאחר כמה שנים של שיפור מתמיד. ההרעה ביחס לא נובעת דווקא מגידול בהוצאות השכר (המרכיב העיקרי בהוצאות התפעוליות), אלא משחיקה של ההכנסות מעמלות תפעוליות בשל החולשה בשוק ההון, הפסדים מהשקעות ישירות במניות ועלייה באחזקה ופחת של בניינים וציוד. בנק הפועלים, שהוביל בשנים האחרונות את המערכת בשיעורי היעילות התפעולית, רשם ירידה מ-68% ל-61%. בנק לאומי ירד מ-59.3% ל-52.9%.



כדי לפצות את עצמם על הירידה ברווחיות וביחסי היעילות התפעולית ינסו הבנקים צעדים כקיצוץ במצבת העובדים, הקפאת שכר ובחינה של מערכי ההפצה לרבות סגירת סניפים ואיחוד מחלקות. בצד העסקי ניתן לצפות שהבנקים ינסו לשפר את המרווח הפיננסי וגם ימציאו כמה עמלות חדשות שיאפשרו את הגדלת העמלות התפעוליות.



ב-2002 עשויה לעמוד במבחן המוסכמה שלא ניתן לפטר עובדים בבנקים ישראליים. הסכמי העבודה הקשיחים בבנקים הם מן המפורסמות, ובשנים הטובות לא היתה סיבה של ממש להנהלות הבנקים לפתוח אותם. מי שניסה לעשות זאת נכווה ונקלע לסכסוכי עבודה קשים.



בהקשר זה נראה כי ההשפעה של הצעדים האחרונים שנעשו בבנק הפועלים תחרוג מעבר לשטח השיפוט של הבנק ותורגש גם בבנקים אחרים. הפועלים הוביל בשנים האחרונות את המדיניות של השגת תשואה גבוהה על ההון, ובנקים אחרים הלכו בעקבותיו.



הלחץ שבו מצויים בעלי המניות בבנק להשיג שיעורי תשואה גבוהים מכתיב בקרה תמידית על ההוצאות, והבנקים האחרים אינם יכולים להרשות לעצמם לפגר. המהירות שבה הצטרפו הבנק הבינלאומי, בנק לאומי והמזרחי להפחתת השכר שהוביל בנק הפועלים היא עדות טובה לכך. למרות שדיסקונט היה הראשון שדיווח על הפחתת שכר, רק הצעד של בנק הפועלים עודד את האחרים ללכת בעקבותיו. שכן, אם בנק רווחי נוקט צעד כזה, המסר הוא חזק יותר מאשר כשבנק מפסיד מקצץ. בניגוד לבנקים הבינוניים והקטנים, להפועלים וגם ללאומי יש מוקדי רווח רבים ומגוונים שמאפשרים להם לפצות את עצמם על פגיעה בהכנסות של מוקד מסוים.



במקביל להתייעלות הפנימית נראה כי השנה הקרובה תהיה מעניינת גם בתחום מיזוגים בין בנקים. זה לא אומר שנראה בהכרח מיזוגים כאלה, שכן מדובר בצעדים מורכבים ומסובכים ובמבני בעלות שמקשים על מיזוגים, אך ללא ספק נשמע על הרבה שיחות ומגעים שמתקיימים בעניין. למעשה, למעט בנק הפועלים ובנק לאומי, כל שאר הבנקים עשויים למצוא עצמם בקלחת המיזוגים.



מצב הבנקים
דיסקונט: לבנק יש בעיות מוכרות של תיק אשראי בעייתי ומצבת כוח אדם גדולה ויקרה. כל עוד המיתון נמשך, קשה לראות איך הבנק עובר לרווחיות נאותה. ההצעה של מינטקביץ למזג את הבנק עם הבינלאומי והמזרחי, כדי ליצור קבוצה בנקאית חזקה כמשקל נגד לשני הגדולים, לא הצליחה להתרומם עד כה למו"מ ממשי. כל עוד מצבו של הבנק לא משתפר, גדל הסיכוי לביטול החלטת הממשלה המחייבת אותו למכור את אחזקותיו במרכנתיל. אם זה יקרה, אפשר לצפות למיזוג בין דיסקונט למרכנתיל, שיאפשר קיצוץ משמעותי במטות.



המזרחי: למרות הביצועים הטובים, הסכסוך בין בעלי השליטה על מינוי היו"ר נראה בלתי ניתן לאיחוי. ב