לשתף את העובדים בקביעת שכר המנהלים

באחרונה מלאו דפי העיתונים במאמרים בעד, ובעיקר נגד, השכר החריג של מנהלים בכירים בחברות הציבוריות. ברור ששכר חודשי של מאות אלפי שקלים, שלא לדבר על מיליון שקלים ומעלה, אינו תולדה של תהליכי שוק תחרותי בריא, ואין לו כל הצדקה כלכלית או ארגונית.

הפער הענק בין שכר כזה לשכר הממוצע של כלל המנהלים במשק (כ-17 אלף שקל בחודש), או אף לשכר הממוצע של העשירון העליון של השכירים (27 אלף שקל בחודש) - הוא בלתי סביר. ברור גם שרמות שכר חריגות אלה הן פועל יוצא של כוח כלכלי וחברתי גדול מדי שיש בידיהם של מנהלים בכירים ושל בעלי מניות שמאשרים את שכרם. כוח חריג זה לא רק שהוא חסר תועלת כלכלית וחברתית, אלא הוא משבש תהליכי שוק תחרותיים ותהליכי חברה דמוקרטיים. על כן ראוי לרסנו.

מצד שני, קיים קושי מעשי ורעיוני להגביל את שכר המנהלים באופן שרירותי, במיוחד באופן עקבי עם המושג "כלכלה חופשית". מכאן שאחת הדרכים המועדפות לתחום ולרסן את כוחם העצום של מנהלים בכירים ושל בעלי מניות בחברות ציבוריות היא באמצעות בקרה חברתית אפקטיבית - על ידי העובדים.

ניתן לעשות זאת למשל על ידי ייצוג קבוע של עובדים במועצות המנהלים של חברות ציבוריות, הענקה לוועדי העובדים מעמד פורמלי של שותפים בבעלות ובניהול החברות ושיתוף מלא של ארגוני עובדים בגיבוש מדיניות הממשלה בתחומי כלכלה וחברה. אלה יכולים להיות צעדים נאותים לחיזוק מעמד העובד בכלכלה ובחברה, במטרה להפיכתם לגורם בקרה חברתית חשוב גם על כוחם של מנהלים ובעלי מניות, וכפועל יוצא - גם על שכרם.

למעשה, תועלתה של בקרה זו היא מעבר לריסון כוחם של מנהלים ובעלי מניות. יש בה גם כדי ליצור איזונים ויציבות בשוקי העבודה. על כן יש להרחיבה ולמסד אותה בחקיקה. אין לנו ספק שתרומת העובדים והארגונים שלהם למערך הבקרה החברתי תייעל את השווקים הכלכליים, תביא לחלוקה הוגנת יותר של העושר הלאומי, ותשביח את התרבות הדמוקרטית במדינה.

*הכותב הוא מנהל האגף לכלכלה ולחברה בהסתדרות