שלוש האשליות של מנהיגי אירופה

>> שבועות סוערים עוברים על היורו. המשקיעים מפקפקים בטיבה של חבילת החירום בסך 750 מיליארד יורו (950 מיליארד דולר) שהרכיבו שרי האוצר של גוש היורו. היורו נופל באופן חד וחששות מכך שחבילת החירום לא תיושם כראוי עלולים להתגבר. ואולם החשש האמיתי הוא שהזמן שהתוכנית הזו נועדה לקנות, יתבזבז כתוצאה משלוש אשליות שסחפו את מנהיגי אירופה.

הראשונה היא תסמונת "להרוג את השליח". יותר מדי פוליטיקאים אירופים מטילים את כל האשמה על הספקולנטים, קרנות הגידור, סוכנויות דירוג האשראי ושאר המתקפות ה"לא מוצדקות" על היורו. חשיבה שכזו היא שהובילה להחלטתה של גרמניה לאסור "שורט עירום" - מכירה של ניירות ערך שאינם נמצאים בידי המוכר, מתוך הימור על ירידה במחירם - על אג"ח ממשלתיות. הרגולטור הגרמני בעצמו הודה כי לפעולות מסוג זה כמעט שלא היה חלק במשבר ביוון. האיסור יהיה תקף רק בגרמניה, בעוד שבכל מקרה רוב פעולות השורט מתרחשות בלונדון. אם תהיה לכך השפעה כלשהי, היא תהיה בהגברת הקושי שבמכירת אג"ח ממשלתיות.



ההחלטה בבריסל לאכוף כללים נוקשים על קרנות הגידור ועל חברות השקעה פרטית, משקפת דעה מטופשת שרווחת, לפיה חברות כאלה הן שגרמו למשבר הכלכלי. לא ניתן להכחיש שהרגולציה הפיננסית צריכה להשתפר. ואולם לייחס את משבר האג"ח של גוש היורו אך ורק לספקולנטים מרושעים - זוהי השקפה מוטעית ומסוכנת. למעשה, המשקיעים התעוררו, אם כי באיחור, והבחינו בפגיעותן התקציבית הקיצונית של חלק ממדינות גוש היורו, שכעת נכפים עליהן קיצוצים בתקציב.



הלם ומורא מוגזמים



את האשליה השנייה אפשר לכנות "הלם ומורא מוגזמים". אף שנדרשו כמה שבועות להרכבת חבילת החירום לגוש היורו, 750 מיליארד יורו הם ללא ספק סכום גדול מדי. נשיא הנציבות האירופית, ז'וזה מנואל ברוסו, אמר כי זוהי ההוכחה לכך שגוש היורו מוכן לעשות כל מה שנדרש כדי להגן על עצמו. גם מדינות בעייתיות פחות, כמו איטליה, מגבירות עכשיו את צעדי הצנע. אולם עבור יוון, האמונה ב"הלם ומורא" נראית לא במקומה. אפילו אם היא תעשה כל מה שהבטיחה (וייתכן מאוד שתעשה כן), יוון תמצא עצמה בסופו של דבר עם חוב ציבורי של יותר מ-150% מהתמ"ג, ובמקרה הטוב עם אפשרות לצמיחה צנועה.



במציאות, בעיית החוב של יוון היא בעיה של איבוד כושר פירעון חובות, ולא של אי נזילות - ואיבוד כושר פירעון לא ניתן לפתור באמצעות צבירת חובות נוספים, ולא משנה כמה מזעזע ומרעיש הסכום. במקום זאת, ממשלות גוש היורו והרגולטורים צריכים להתחיל להתכונן כעת להסדר חוב מסודר, כולל "תספורות" (הסדר שבו הנושים מקבלים רק חלק מכספם) עבור הבנקים שמחזיקים באג"ח של יוון.



האשליה השלישית והמטרידה ביותר, היא שרפורמה מבנית מקיפה יותר אינה נחוצה; הכל יהיה בסדר אם רק יוון והמדינות הבעייתיות בגוש היורו יקצצו את גירעונותיהן בתקציב. כמה מהמדינות הידועות לשמצה כסוררות מבחינה תקציבית מבטיחות כעת לאנגלה מרקל כי ירסנו את גירעונותיהן. זה מזוכיסטי ופחדני. מצד אחד, הורדת הביקוש בכלכלות שרק התחילו להתאושש ממיתון עלול לגרום להרבה כאב. אולם אובססיה למשמעת תקציבית עשויה גם להיות תירוץ לפוליטיקאים לברוח מהתמודדות עם חוסר האיזון הכרוני של אירופה והיעדר התחרותיות בדרום אירופה.



יוון, ספרד ואיטליה עשו כולן מאמצים להיכנס לגוש היורו, אך ברגע שכבר היו חברות בו, הן נרגעו וויתרו על העבודה הקשה של האצת רפורמות כדי לעודד את התחרותיות, קיצוץ הוצאות והגברת היעילות. למעשה, היעדר הגמישות שלהן בתחום המוניטרי ובריבית הופך את הרפורמות האלה לדחופות יותר - כפי שהמחיש המשבר באירופה. זה גם מה שמחייב את גרמניה לעשות יותר על מנת להגדיל את הביקוש המקומי. כמה עצוב שרוב הממשלות בגוש היורו עדיין לא קולטות זאת; כמה פתטי שהן מחפות על הבורות בהאשמת מנהלי קרנות הגידור בלונדון.