פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מובילים בחוקי עבודה, רק על הנייר

      מירב ארלוזורוב רואה בויכוח על גובה שכר המינימום כעקר אם לא יהיה ניתן לאכוף את העלאתו - וספק אם יש לישראל יכולות אכיפה כאלה

      הוויכוח על שיעורו הרצוי של שכר המינימום בישראל התלהט שוב בימים האחרונים, כשמכל צדדים מובאות ראיות בעד ונגד העלאת שכר המינימום. האחרון שהצטרף למהומה הוא בנק ישראל, שהודיע אתמול על התנגדותו להעלאת שכר המינימום, מאחר שבהשוואה בינלאומית שכר המינימום בישראל הוא כבר עתה גבוה יחסית.

      אכן, OECD השווה וקבע כי שכר המינימום בישראל הוא השלישי בגובהו מבין המדינות החברות בארגון, ואם כבר הרי שיש לשקול להוריד את שכר המינימום - ולא להעלותו. רק שזה לא הדבר היחיד ש-OECD כתב. הדבר הנוסף שאליו התייחס הוא שיעור ההפרות של שכר המינימום הנוכחי. לפי המחקר, לפחות 13%-16% מהעובדים סובלים מהפרות של חוק שכר המינימום, לא כולל עובדים זרים - שבקרבם שיעור הפרות של שכר המינימום הוא כנראה נפוץ ביותר.

      הוויכוח על גובה שכר המינימום - אם לא יהיה ניתן לאכוף את העלאתו - הוא ויכוח עקר, וספק אם יש לישראל יכולות אכיפה כאלה. במסמך שבו דירג OECD את ישראל במקום השלישי בגובה שכר המינימום שלה, הוא דירג אותה במקום השלישי מהסוף ברמת האכיפה של חוקי העבודה.

      בלי פיקוח הולם

      מספר העובדים למפקח עבודה בישראל הוא כ-62, לעומת יחס ממוצע של 10 עובדים למפקח במדינות ה-OECD, וממוצע של 20 עובדים למפקח במדינות שהן מעט פחות מפותחות (מדינות מעבר). רק ארה"ב, עם 65 עובדים למפקח, ומקסיקו, עם 192 עובדים למפקח, נמצאות במצב גרוע יותר מישראל.

      הבדיקה של ה-OECD, יש לציין, נעשתה בשנה האחרונה, לאחר שתקציב יחידת האכיפה בתמ"ת כבר גדל בעשרות מיליוני שקלים, ומספר הפקחים בה עלה פי ארבעה. אפשר רק לנסות ולהעריך היכן היתה ממוקמת ישראל בהשוואה עולמית לו הבדיקה היתה נערכת לפני שנתיים.

      בסך הכל עובדים כיום ביחידת הפיקוח של התמ"ת 100 מפקחים - 50 קבועים ו-50 סטודנטים זמניים - והם אמורים לפקח על תנאי העבודה של 2.8 מיליון עובדים, בתרבות שבה הפרה של חוקי העבודה נמצאת רק דרגה אחת מעל הפרה של חוקי מס הכנסה, כלומר, כמעט נורמטיבית.

      צריך להזכיר כי רוב ההפרות של חוק שכר מינימום מתרחשות במגזרים החלשים ביותר בישראל, שבהם אין כמעט סיכוי שהעובדים יתלוננו מרצונם בפני פקחי העבודה. ההערכה היא ששוק העבודה במגזר הערבי בישראל פרוץ לחלוטין מבחינה זו, ובכל הקשור לעובדים הזרים, שרובם מועסקים בישראל בין כה וכה בניגוד לחוק, ניתן להניח שתנאי השכר שלהם אינם מתקרבים לרמה החוקית. ואולם הנוהג של הפרת חוקי העבודה בכל הנוגע לעובדים זרים מחלחלת באופן בוטה לשוק העבודה הישראלי כולו: מי שהתרגל להעסיק עובד באופן לא חוקי ובתנאים לא חוקיים, יעסיק גם עובד ישראלי בתנאים שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות החוק.

      אכיפה רופפת

      גם לאחר הגדלת מספר המפקחים, אכיפת חוקי העבודה השתפרה בישראל רק מעט, נוכח היעדר כלי אכיפה אפקטיביים. הכלי העיקרי העומד בידי פקחי התמ"ת הוא האכיפה הפלילית - שאין צורך להסביר מדוע במדינת ישראל מדובר בכלי לא ישים ולא מרתיע.

      לפקחים יש גם יכולת להטיל קנסות, אבל היא מוגבלת ביותר. כך, הקנס המרבי על העסקת עובד בשכר נמוך משכר המינימום הוא בגובה של 2.5 חודשי שכר של העובד. משמע, פחות מ-10,000 שקל. גם את הסכום הזה כמעט שלא גובים. הקנסות אמנם מוטלים, אבל אין אף אחד שיפקח על גבייתם.

      על הפרק מונחת הצעת חוק להגברת היכולת של פקחי העבודה להטיל קנסות מוגדלים, אלא שהצעת חוק זו מתגלגלת במסדרונות הכנסת כבר מאז הכנסת הקודמת. כיום היא מונחת על שולחנו של יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ חיים כץ, שכרגע אינו ממהר לאשר אותה - וסיבותיו עמו.

      התוצאה היא שישראל היא מובילה עולמית בחוקי עבודה, אבל על הנייר בלבד. שכר המינימום שלנו הוא נפלא - בתנאי שיש מספיק עובדים שזוכים לקבל אותו. רק שבשוק עבודה המורכב ברובו מעבודה לא חוקית של עובדים לא חוקיים, קשה לצפות לציות לחוק בהקשר של שכר מינימום. המסקנה, לפיכך, היא שהוויכוח על העלאת שכר המינימום יכול להיות מרגש מאוד, אבל בפועל מדובר בוויכוח על הנייר בלבד. השפעה שלו על שוק העבודה בישראל, בתנאי האכיפה הנוכחיים, תהיה שולית.