צ'ק פתוח לוועדים

>> ליהנות מכל העולמות - זו אולי הסיסמה שממחישה יותר מכל את מצבם של עובדי מערכת הביטחון בימים אלה. בעוד שמשרד האוצר מציע לעובדי המגזר הציבורי תוספת של 3% כעמדת פתיחה במשא ומתן על שכרם, 2,200 עובדי מערכת הביטחון קיבלו מעמד מועדף: הם זכו להעלאת שכר גבוהה יותר, של 4.5% בממוצע, שתתפרס על פני שלוש פעימות.

אם חשבתם שמדובר בהעלאה המחליפה את תוספת השכר שצפויים לקבל כלל 700 אלף עובדי המגזר הציבורי, טעות בידכם. עובדי משרד הביטחון ייהנו משני העולמות ויקבלו בסיכומו של דבר תוספת של 10%, פלוס מינוס.



גם ללא תוספת השכר הייחודית שהובטחה להם השבוע, עובדי משרד הביטחון נהנים משכר הגבוה ב-45% מהשכר הממוצע של יתר העובדים בשירות המדינה, הודות לתוספות היסטוריות המייחדות משרד זה ממשרדים אחרים, אפשרויות קידום וההכשרה המקצועית הרבות יותר הקיימות בו. משרד הביטחון מתנהל בעצם כישות נפרדת שיש לה חוקים משלה.



מה קרה לפתע שעובדי משרד הביטחון זכו להסכם שכר המיטיב עוד יותר את מעמדם? האם מדובר בפרס עבור האבטלה הסמויה הקיימת במשרד, שעל קיומה הודה השבוע (בגילוי לב) יו"ר הוועד, איקו חסון?



הנהלת משרד הביטחון קידמה את ההסכם מסיבה אחת: הצורך להסיר את האמברגו שהטילו העובדים על יישומה של תוכנית ההתייעלות במשרד הביטחון, שהוכנה על ידי חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי. התוכנית כוללת, בין היתר, שינוי בהליכי הרכש של משרד הביטחון, מיזוג יחידת הבינוי של המשרד עם צה"ל, פרישת 274 עובדים ותיקים מהמשרד בתנאים כספיים מועדפים וקליטת 110 עובדים אחרים במקומם - מן הסתם בשכר נמוך יותר - ובנייתה של עתודה ניהולית במשרד.



תוכנית ההתייעלות במשרד הביטחון היא כורח המציאות, לפי כל חוות הדעת שכתבו מומחים על התנהלות המשרד. היא נועדה להבטיח חיסכון כספי, שישרת גם את העובדים, ולמנוע כפילויות ואבטלה סמויה, מטרה שאף היא משרתת את הרוב המוחץ של העובדים. אז מדוע יש לשלם תמורתה משהו שבמקרה הטוב ניתן להגדירו כ"דמי הסכמה"?



עובדי משרד הביטחון לא המציאו את השיטה הזאת, של קבלת תשלום מיוחד תמורת הסכמה של העובדים למהלכי הבראה במקום עבודתם. בפברואר 2005 נמצא שהרפורמה בנמלי הים, שכללה פיצול של כל אחד משלושת הנמלים והפיכתו לחברה ממשלתית בפני עצמה, לא היתה מושגת בשום אופן אלמלא הסכם חסר תקדים, שהבטיח לעובדי הנמלים מענק של 100 אלף שקל בשני שלבים, ועוד תוספת שכר של 20%. השכר בנמלים הוא מהגבוהים בישראל.



התמורה הכספית שקיבלו עובדי הנמלים ב-2005 אינה מבטיחה את מימוש חלקה השני של הרפורמה בנמלים, הכולל יציאה להנפקה או מכירה של 15% מהון המניות של חברות הנמל ב-2010 והנפקה של עד 49% מהון המניות ב-2011. כפי שאפשר לראות בשטח, הפריקה והטעינה מתנהלות בין בוקר של עיצומים אחד למשנהו. ועד עובדי נמל חיפה הגיש בקשה להסתדרות להכריז על סכסוך.



דוגמה אחרת היא רשות השידור, גוף מסורבל שצבר גירעון של מאות מיליוני שקלים וכבר שנים רבות זקוק לטלטלה עזה מבפנים. כדי להגיע להסכם המבטיח את יישומם של צעדי הבראה ברשות, היה צריך להבטיח מענקי פרישה בסך מיליון שקל לעובד (ובסך הכל 700-800 מיליון שקל). אמנם סוכם על קיצוץ בשכר העובדים שיישארו, אך בעתיד יקוזז הקיצוץ מכיוון שהעובדים יקודמו בדרגת שכר אחת. ללא ההסכם הזה, לא היה סיכוי שוועד העובדים יסכים למהלך, שנועד להציל את השידור הציבורי ואת 1,100 העובדים שימשיכו לעבוד בו.



גם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, אחת החשובות שתוכננו במשק הישראלי, עמדה לכלול שינוי מבני במינהל באמצעות איחוד מחלקות והפרטת קרקעות, בעיקר אלה שהן חסרות תכנון. הרפורמה אמנם לא יצאה לדרך, אך בתחילת הדרך היא נתקעה בשל וטו שהטיל ועד העובדים, בגיבוי ההסתדרות. הדרישה היתה, שוב, הסכם מיוחד עם ועד העובדים שיבטיח להם את אותם התנאים הכספיים שהובטחו לעובדי רשות השידור, ולא שקל אחד פחות.



רפורמה אחרת שנתקעה באפריל, הרחבת תוכנית ויסקונסין לשילוב מובטלים כרוניים בשוק העבודה, מותנית במידה רבה בהשגת הסכם שכר עם עובדי שירות התעסוקה.



עובדי משרד הביטחון וקבוצות העובדים האחרות זכאים להסכמי עבודה שיבטיחו שכר הולם ויתקנו עיוותים בתגמולים הנוצרים מדי פעם. הם גם ראויים להסכמים המעגנים את זכויותיהם ומעמדם במקרה של שינויים מבניים או רפורמות. אך מכאן ועד להפיכת העובדים לשומרי סף - שבלעדיהם לא ייתכנו צעדי הבראה או רפורמות חשובות למשק - הדרך ארוכה.