פיצוח הגנום של 20 המשפחות

>> הביטו בציור המצורף ונסו לנחש מה הוא אומר. לפני שנגלה במה מדובר נרמוז שהוא נלקח מדו"ח של מוסד ממשלתי חשוב המשפיע על חייו של כל אחד ואחת מאתנו, ושאם נצליח לפצח את המבנה המשותף בציור ולפרק אותו, חיינו ישתפרו ללא הכר.



לא, אין מדובר בפיצוח הגנום האנושי. אבל יש כאן בכל זאת עניין גנטי מסוים, שכן האיור הזה מתאר את מבנה האחזקות של המשפחות השולטות במשק הישראלי. מי שפירסם אותו הוא בנק ישראל, ויש לו עניין לפצח את המבנה הזה לאחר שהגיע למסקנה כי הוא טומן בחובו לא מעט סכנות למשק.

אך הציור לוקה בחסר. הוא מתאר כל פירמידה בנפרד, כאילו אין כל יחסי גומלין בינן לבין עצמן. אבל אם היינו מעבירים קווים בין הפירמידות, כאלה שיתארו גם את יחסי הגומלין ביניהן, היינו מקבלים איור מקושקש שלא ניתן להבין ממנו כלום. מרוב קשרים צולבים ואינטרסים משותפים לא היה ניתן לקבל תמונה ברורה של מפת הכוח במשק הישראלי - וחבל שכך. אם בנק ישראל היה מצייר גם את התרשים המתאר את הקשרים בין הפירמידות, ניתן היה להתחיל לראות עד כמה המצב מסובך.



שרשראות ברזל



הקבוצות העסקיות בישראל קשורות זו בזו בשרשראות ברזל. כמעט בין כל שתי קבוצות ניתן למצוא קשרים מהסוגים הבאים: שותפים בעסקים, משתמשים באותם ספקי שירותים (כמו עורכי דין, רואי חשבון ואנשי יחסי ציבור), מספקים מקורות מימון, מנהלים יחסי ספק-לקוח, מתמודדים על אותן עסקות ועוד.



בדו"ח השנתי האחרון שפירסם בנק ישראל הוא מתייחס לראשונה לריכוזיות הגבוהה במשק, תחת הכותרת "גדולות או מורכבות מכדי ליפול? קבוצות עסקיות וסיכון מערכתי בישראל". מניסוח הכותרת ברור שהבנק המרכזי שואב את המוטיבציה ואת המושגים מהמשבר הכלכלי האחרון. ההתבוננות על המשק הישראלי, אחרי שלמדנו קצת מהמשבר העולמי, היא זו שמחדדת את ההכרה בכך שהקבוצות העסקיות שהתנהלו להן ללא הפרעה נהפכו למוקד סיכון, ושהערבוב בין חברות ריאליות לחברות פיננסיות תחת אותם בעלים הוא בעייתי.



החשש העיקרי של בנק ישראל הוא שענף מסוים או המערכת הפיננסית בשלמותה יקרסו. הנפילות של כמה מהבנקים הגדולים בעולם והלאמתם על ידי הממשלות בארה"ב ובאירופה הן עדות לכך שהדבר יכול לקרות.



כשבוחנים מה קרה בעולם, המסקנה היא חד-משמעית: ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות בעולם המערבי, והיא קרובה לרמת הריכוזיות שיש במדינות המתפתחות, מועדון שזה עתה יצאנו ממנו - עם קבלת ישראל ל-oecd. בסך הכל מחזיקות 20 משפחות בישראל ב-25% מכלל החברות הרשומות למסחר בבורסה, ושולטות ב-50% מנתח השוק.



הקבוצות העסקיות בישראל מפוזרות על פני ענפי משק רבים, ויש להן נטייה לכלול בתיק ההשקעות שלהם גם מוסד פיננסי. כך, יצחק תשובה מחזיק בעסקי נדל"ן, רכב, ואנרגיה אבל גם בחברת ביטוח (הפניקס) ובבית השקעות (אקסלנס). לנוחי דנקנר יש עסקי סלולר, קמעונות, מלט ותקשורת, אבל גם את כלל ביטוח ואת בית ההשקעות כלל פיננסים. שרי אריסון היא בעלת השליטה בחברת השקעות בתחום הנדל"ן והמים, אבל גם בבנק הפועלים. צדיק בינו, שמחזיק את חברת פז, בית זיקוק באשדוד ורשת קמעונות, שולט גם בבנק הבינלאומי. למשפחת עופר יש עסקי נדל"ן, אבל גם את מזרחי טפחות.



האחזקה הצולבת בתאגידים ריאליים ובמוסדות פיננסיים מציבה את בעליהן בעמדת כוח עצומה, שמקורה בזמינות של מקורות המימון (ובהקצאה לא בהכרח יעילה שלהם), במינוף שהן מספקות למחזיק בהן מול נותני אשראי אחרים, ובמידע האדיר והרגיש שמונח לפניהם של נותני אשראי על מתחרים, ספקים ולקוחות.



היבט מסוים של הריכוזיות נחשף לפני כשנה, כאשר אפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב הגיעה לסף קריסה ולא היתה יכולה לשלם את חובותיה. הקבוצה נמנית על הלווים הגדולים במשק, וקריסתה היתה פוגעת קשות במלווים שלה - הבנקים והגופים המוסדיים - ולכן הם הגיעו עמה להסדר. אפריקה היתה גדולה מכדי ליפול.



הזדמנות אמיתית



ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר באחרונה שהוא מתכוון להילחם בתופעה. הנגיד סטנלי פישר אמר שבקבוצות החזקות במשק "גלום פוטנציאל לסיכון מערכתי". אם שני האנשים המרכזיים בכלכלה חושבים כך - זה אומר שנוצרה הזדמנות אמיתית לטפל בבעיה.



לא מדובר בבעיה עתיקת יומין, אלא בהתפתחות אבולוציונית של המשק, שהביאה לידי כך שהקבוצות הגדולות במשק, אלה שנבנו כאן בשני העשורים האחרונים התעצמו מאוד, ויצרו כמה בעיות שדורשות מענה. אבל איך פותרים את זה? את מה מפרקים? מי ייכנס בנעליהם של אלה שיצטרכו להיפרד מנכסים? על שאלות אלה ועוד תצטרך לענות ועדה שמקים מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, בהתאם להנחייתו של נתניהו.



ככל הידוע, גבאי מעוניין בעיקר לטפל באחזקות הצולבות של הטייקונים הגדולים בתאגידים ריאליים ופיננסים. טיפול בסוגיה זו יכול לצמצם כמה בעיות, כמו הקצאת מקורות לא יעילה וסיכוני אשראי שיכולים לנבוע מהקצאת מקורות על בסיס חברי ולא ענייני. השאלה היא עד כמה עמוק מתכוון גבאי לצלול, ואם הוא יניח את המגבלות במקומות אפקטיביים באמת.