>> במשך כמה ימים בשבוע שעבר היתה פרופ' סיגל סדצקי כוכבת תקשורת אמיתית. פרצופה התנוסס על כל העיתונים, ממצאי מחקר האינטרפון (ראו מסגרת) שבו השתתפה פתחו מהדורות חדשות בטלוויזיה וברדיו וכל המדינה רצתה לשמוע ממנה את התשובה לאחת השאלות המסקרנות של השנים האחרונות: האם משמעות הקשר החם עם הטלפון הסלולרי היא שאנחנו ישנים עם האויב?
אלא שהמחקר לא סיפק תשובות חד משמעיות: מצד אחד לא נמצא קשר בין סרטן לשימוש בסלולר, אך גם לא נשלל קשר כזה, ומצד שני בקרב משתמשים "כבדים" שדיברו 30 דקות ביום בממוצע נמצא סיכוי מוגדל בשיעור של 40% ללקות בגידולים במוח - לא בדיוק מסר שאפשר להעביר בכותרת קצרה.
סדצקי, שעמדה בראש המחקר בישראל, לא נרתעה מהתוצאות העמומות. בניגוד לעמיתיה מ-12 המדינות הנוספות שהשתתפו במחקר, והסתפקו בהודעה מעורפלת לעיתונות, היא העזה להתייצב מול התקשורת ולהסביר שאף שלא נמצא קשר סטטיסטי בין שימוש של עשור בטלפונים סלולריים לבין סרטן - המחקר מדליק "נורות אדומות", שהמשתמשים שהוגדרו במחקר ככבדים הם המשתמשים הרגילים של היום ושכדאי לכולנו להיות זהירים כשאנחנו מדברים בסלולר.
דרוש אומץ להתייצב כך עם אמירה ברורה שמנוגדת לעמימות של קבוצת המחקר.
"אני לא חושבת שזה אומץ, אני פשוט אומרת את דעתי. זה לא אומר שאני לא מכבדת את הדעות של החוקרים האחרים, או טוענת שהוכח שיש סיכון לסרטן, אבל אני מאמינה שהאינדיקציות שנמצאו במחקר תואמות את ההשערה המדעית שהיתה לנו מראש - ולי זה מדליק נורות אדומות. לנוכח העדויות במחקר, ומכיוון שמדובר בטכנולוגיה חדשה שעדיין לא מוכרת מספיק, האנושות צריכה להיות טיפשה אם לא תנקוט את עיקרון הזהירות המונעת, שהוא קל כל כך ליישום.
"אנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה. לדוגמה, את הקרינה המייננת (רנטגן) גילו ב-1895, והיא נהפכה מהר מאוד לטכנולוגיה נפוצה ביותר לטיפול במחלות כמו אקנה, בעיות פוריות או גזזת, או פשוט כדי למדוד מידת נעליים. עברו כ-70 שנה עד שוודעות המומחים בעולם החליטו שצריך לצמצם את השימוש בה. כך גם עם פצצת האטום שנפלה ב-1945, בעוד המאמר הראשון שהראה גידולי מוח בסביבת הנפילה התפרסם רק ב-1994. אז אם יש כיום טכנולוגיה חדשה ונפוצה שיש לנו חשדות לגביה - למה לא לנקוט את עיקרון הזהירות המונעת?"
"משתמשת הרבה בסלולרי"
סדצקי היא מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה במכון גרטנר במרכז הרפואי שיבא, וחוקרת בעלת שם עולמי בתחום החם של השפעות הסלולר על בריאות הציבור. היא מתגוררת בשהם עם בעלה ושתי בנותיה, ומודה ש"כאשת קריירה וכאמא עובדת אני משתמשת הרבה בטלפון סלולרי. אבל אני משתדלת לדבר בדיבורית וברמקול כשאפשר, ושהבנות שלי יעשו את אותו הדבר".
בספטמבר היתה סצדקי אחת משני החוקרים היחידים מחוץ לארה"ב שהוזמנו לשאת דברים בשימוע שנערך בקונגרס האמריקאי בנושא. ארה"ב, אגב, לא השתתפה במחקר האינטרפון ולא מימנה או ביצעה שום מחקר מקיף אחר בנושא מאז תחילת העשור הקודם. סדצקי, התייצבה מול הקהל והכריזה כי ארה"ב צריכה להשקיע יותר במחקר בנושא ובנקיטת אמצעי בטיחות.
הישראלים, כך גילתה סדצקי במהלך עריכת המחקר, הם המשתמשים הכבדים ביותר בסלולר מבין 13 המדינות המשתתפות. כך למשל, בעוד שחציון שעות הדיבור המצטברות במחקר כולו היה 100 שעות בחודש, החציון בקרב הישראלים הגיע ל-266 שעות - פי 2.6. "כל מי שמסתובב בעולם יודע שאין תופעה דומה למצב הישראלי - לא רואים בעולם אינטנסיביות בדיבור בסלולר כמו שרואים בארץ", היא אומרת.
דווקא בגלל זה היא מתקשה לקבל את היחס של הישראלים לאנטנות הסלולריות: "יש צביעות. עם ישראל מדבר בכמות לא נורמלית אך לא מוכן שאנטנה תוצב קרוב לביתו. אם כולם בחרו לדבר המון, אז הם צריכים להבין שזה לא עובד בלי כיסוי אנטנות. רוצים שהאנטנות יהיו על הירח, אבל זה לא אפשרי".
האם הטענה של חברות הסלולר כי הצבת אנטנות רבות מפחיתה את הקרינה מדויקת?
"בהחלט. עיקר החשיפה בסדרי גודל היא מהמכשירים עצמם ולא מהאנטנות. צריך לפעול לפי המודל של ריבוי אנטנות כדי להגיע לכיסוי טוב".
היית מוכנה שיציבו אנטנה בבניין שלך?
"האנטנות לא צריכות להיות בבניינים אלא ברחובות, למשל בתוך מנורות הרחוב. חשוב שתהיה שקיפות לגבי מיקום האנטנות. הסיפורים על אנטנות שמוחברות בדירות מבלי ליידע את השכנים לא תקינים בעיני. זה לא נכון גם מבחינה מוסרית".
"ידענו שזה רק מחקר התחלתי"
מחקר האינטרפון השאפתני נולד באמצע שנות ה-90, כשהסלולר החל ליהפך ממכשיר יקר השייך לאנשי עסקים עשירים, למכשיר עממי ונפוץ. החוקרים החלו להתעניין בתופעה והבינו שצריך לבדוק מה ההשלכות הבריאותיות שלה.
"העלייה הדרמטית בשימוש התחילה ב-1995", מספרת סצדקי. "פתאום הבינו שאופס, יש פה טכנולוגיה חזקה שצוברת תאוצה והוקמו הוועדות הראשונות שנועדו לבדוק אם דרושה אמירה בריאותית", היא משחזרת. "מבחינה מדעית זה היה מרתק - פתאום את נתקלת בתחום חדש ולא יודעת איך נכון לבצע את המחקר, מהם כלי המחקר ומה הפרמטרים החשובים בחשיפה".
עם זאת, לדבריה, "כבר אז היינו מודעים לכך שעשר שנות שימוש מצטברות לא מספיקות, ושזה רק מחקר התחלתי. אך זה מה שהיה אז, וחשבנו שאם הקרינה הזו היא גורם מקדם שמאפשר לסרטן להתקדם מהר יותר - יכול להיות שנמצא משהו כבר אחרי עשר שנים".
לא חששתם שאחרי פרק זמן כל כך קצר לא יהיו תוצאות ברורות וזה יגרום לשאננות?
"כן. הייתי מודאגת, וחשבתי שעדיין מוקדם מדי - אך לא הייתי מתוחכמת מספיק כדי להבין שאם לא יוכח קשר, אנשים עלולים להסיק מכך שאין קשר. כיום ברור לחלוטין שכל המחקרים המוקדמים מדי שנעשו באופן מכוון או לא, מבלי שהיה להם כל סיכוי להוכיח נזק, היו הדרך הטובה ביותר לפוגג את החשש מפני אפשרות שהסלולרי מזיק וגרמו לשאננות. למשל, לא ברור לי למה פירסמו ב-2001 תוצאות מחקר על טלפונים סלולריים, כשרמת השימוש שהיתה נהוגה אז נמוכה כל כך".
אז את מצטערת גם על מחקר האינטרפון שהחל מוקדם מדי?
"לא. בדיעבד אני שמחה שביצענו את המחקר כי לתוצאות שלו יש משמעות בעיני. בכלל, אחד הדברים שלמדתי זה שהמחקר עצמו הוא לא הדבר היחיד שקובע. באיזשהו מקום הרכבת כבר יצאה לדרך. יש דיון על נושאים שונים, היו קונצפטים שהיה קשה להסביר אותם ועכשיו הוטמעו. למשל, היה קשה להסביר שנדרשת תקופה לפיתוח סרטן, אבל כיום זה נקלט והאיש הממוצע ברחוב יודע להסביר את זה. גם השפעת כמות השימוש היומי זה קונצפט חדש יחסית שאנשים הפנימו.
"לדוגמה, כיום ידוע שאף שאנחנו משוכנעים בנזקי העישון, הם לא ניתנים להוכחה במעקב אחר אדם שמעשן 10 סיגריות ביום למשך 10 שנים, אלא נדרשת כמות גדולה יותר של סיגריות לזמן ממושך יותר כדי להוכיח נזק. הרושם שלי הוא שכיום הציבור חושב שקיימים נזקים בריאותיים בשימוש בטלפונים סלולריים, ולמרות הניסיונות לפזר ערפל באמצעות מחקרים מוקדמים מדי, לא הצליחו לעשות זאת".
מאז פורסם המחקר נחשף כי אחת הסיבות המרכזיות לפרסומו רק חמש שנים לאחר סיומו היא חילוקי דעות קשים בין החוקרים על אופן פירוש הנתונים. סדצקי מתייחסת לכך בזהירות: "כמו שבנישואים יש חילוקי דעות, ברור שבקרב 21 חוקרים יש מגוון דעות. זה נושא חדשני, עשינו המון ניתוחים והיינו צריכים להגיע להסכמה. זה שהנושא כל כך רגיש לא עזר".
אם זה היה תלוי רק בך, היית עושה משהו אחרת?
"השקפתי היא שהיינו צריכים להוסיף המלצה לבריאות הציבור. אולי כי אני רופאה מומחית בבריאות הציבור. אבל אחרים חשבו אחרת והמדענים באים מדיסציפלינות אחרות. בשורה התחתונה יש פה פשרה לא קטנה, זה ברור. אבל אין מה לעשות, היה צריך להגיע לקונצנזוס".
20 שנה מהיום - האם הסלולר יהיה מוקצה, בדומה לסיגריות?
"אני לא חושבת. יש הבדל בין סיגריות לסלולר. אין שום סיבה לעשן, בעוד שהסלולר הוא טכנולוגיה חשובה ומעניינת שיש בה אתגרים. אני קוראת ליצרניות לפתח מכשיר סלולרי שהדיבור בו ייעשה הרחק מהגוף. הן מסוגלות לעשות את זה".
מלבד מפעל החיים שלה בתחום חקר השפעות הסלולר עוסקת סדצקי במחקרים בתחום הקשר בין סרטן לקרינה ועל סמך מחקריה מסייעת למשרד הבריאות לגבש המלצות בריאותיות. היא שותפה לכמה מחקרים עולמיים העוסקים בניסיון לאתר את הגורמים הגנטיים לגידולי מוח ומגדירה את עצמה "נושאת דגל של הניסיון לצמצם חשיפה לקרינה אבחנתית כמו זו הנגרמת מבדיקות סי.טי".
"אני לוחמת כבר שנים לצמצום השימוש בסי.טי", אומרת סדצקי. "לפי הערכות 4% ממקרי הסרטן כיום בארה"ב נובעים מדיאגנוסטיקה וזה מיתרגם למספרים אדירים".
"האנושות תהיה טיפשה אם לא תיזהר מהסלולר"
מאת רוני לינדר-גנץ
28.5.2010 / 7:00