איך הורכבה רשימת המותגים

>> המתודולוגיה של רשימת הסופרברנדס מתבצעת בכל העולם באותה שיטה. בשלב הראשון, אנשי ארגון סופרברנדס מיפו את המותגים של ישראל ואיתרו יותר מ-2,300 מותגים פעילים - כשכל מותג, קטן כגדול, נכנס לרשימה. בשלב השני, צוות של 76 אנשי מקצוע, המורכב ממנכ"לים, סמנכ"לי שיווק, אנשי אקדמיה ואנשי פרסום ועיתונות, בראשות פרופ' יעקב הורניק מאוניברסיטת תל אביב, ניפה וסימן את המותגים שראויים לעלות שלב.

670 המותגים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר מצוות השופטים עברו לשלב הבא. בשלב השלישי - שלב מחקר הצרכנים שנערך על ידי מכון המחקר marketwatch של אבינעם ברוג - דירגו 800 צרכנים ישראליים את המותגים שעלו לגמר, לאחר שאלה חולקו ל-26 קטגוריות כמו אופנה, רכב, בנקאות ומוצרי חלב. בפני הצרכנים הוצגו הלוגואים של המותגים והם התבקשו לסמן מי לדעתם עונה על ההגדרה של מותג-על.



ההגדרה של מותגי-על שניתנה לצרכנים שהשתתפו בפאנל אודות סופרברנדס היתה: "מותגי על מוגדרים כמותגים שהצליחו לבסס עצמם כבעלי מוניטין מעולה, המציעים לך יתרונות על פני מותגים אחרים שמוערכים על ידך כצרכן". כל צרכן התבקש לסמן רק את מי שלדעתו עונה על ההגדרה הזו. המשתתפים יכלו לסמן מספר בלתי מוגבל של מותגים כמותגי על, אך יכלו גם לא לסמן אף מותג.



לאחר שקלול דירוגי המותגים שהתקבלו נקבע רף הסופרברנדס, וכל מותג שעבר את הרף - זכה לתואר הסופרברנד של ישראל.