סיוויל סרוונט או מיניסטר סרוונט

>> ממשלת בריטניה התקשרה לפני כמה שנים בהסכם עם אוניברסיטה פרטית, וקנתה ממנה פקולטה שלמה - הפקולטה לממשל. הממשלה הבריטית מצאה לנכון לעשות זאת, כי היא חשבה שהיא זקוקה לשירותיו המלאים של בית ספר לממשל כזה, כדי לערוך קורסים בממשל לפקידי הממשלה. כלומר, בבריטניה מאמינים שאדם אינו יכול להתמנות לתפקיד של פקיד ממשלתי לפני שלמד באופן רציני מהו ממשל וכיצד הוא אמור להתנהל.

ספק אם מישהו מפקידי משרד התחבורה, המעורבים בשערורייה הנמשכת של המכרז לבחירת מנכ"ל הרכבת, למד מימיו ממשל מהו. ספק אם השכלה כזו, לגבי מהו ממשל תקין וכיצד ממשל תקין מנוהל ומתנהג, היתה מסייעת לפקידי משרד התחבורה - בתרבות שבה מינוי מקורבים ומינויים פוליטיים הם מחזה נפוץ בשירות הציבורי. בבריטניה מאמינים בסיוויל סרוונט, אצלנו מאמינים במיניסטר סרוונט.



הפער בין הנורמות שלפיהן מתנהלת ממשלת בריטניה לבין הנורמות שלפיהן מתנהלת ממשלת ישראל, הוא הפער בין המערב ובין הלבנט. זהו הפער בין ממשלה מודרנית, השואפת למצוינות ניהולית כדי להיטיב לשרת את אזרחיה, לבין ממשלה שלא למדה דבר מאז עזב אחרון חיילי המנדט הבריטי את חופי ישראל.



אוקיי, הגזמנו קצת, אבל רק קצת. לפחות ב-20 השנים האחרונות - מאז נקבר במגירה דו"ח ועדת קוברסקי, שהמליץ על רפורמה בעבודת הממשלה - ממשלת ישראל לא למדה דבר ולא עשתה דבר בכל הקשור לשיפור רמתה שלה. 20 שנים לפחות של דריכה במקום, בשעה שבעולם ממשלות לומדות, משתכללות, מסיקות מסקנות ומשתפרות, משמעם 20 שנים של נסיגה בהשוואה לעולם המתקדם. והנסיגה הזאת עוד לא אמרה את המלה האחרונה שלה.



לא מאמינים לנו? תסתכלו על המורה של הילד שלכם. אם נדמה לכם שהיא לא מאוד מוכשרת, לא מאוד מחוכמת ולא ממש תורמת להשכלה של ילדיכם ושל 40 חבריו לכיתה - אז אולי כדאי שתתחילו לשאול את עצמכם מה אתם חושבים על הפקידים במשרד החינוך שבחרו בה והכשירו אותה לתפקידה. המורה היא החולייה שיש לכם קשר ישיר אליה, ואתם מרגישים ורואים היטב את ההידרדרות בתפקוד שלה לאורך שנים. אבל המורה היא רק החולייה האחרונה בשרשרת. את ההידרדרות בתפקוד של השרשרת כולה - מרמת מנכ"ל המשרד הממשלתי ועד אחרון הפקידים היושבים בקבלת קהל - אתם לא רואים ולא סופרים, אבל היא קיימת. והיא גם מאיימת על עתידה של מדינת ישראל.



"כבר שלושה עשורים שממשלת ישראל לכודה בצבת", אומר מוטי שפירא, מנכ"ל להב ומי שהמליץ בזמנו לממשלתו של אהוד ברק על רפורמה בשירות הציבורי. "יש הסכמים קיבוציים קשיחים מאוד מצד אחד, ופוליטיזציה גוברת בגלל מינויים פוליטיים בינוניים ולא הגונים מצד אחר. התוצאה היא התאבנות והשחתה של השירות הציבורי. בזמן שממשל אובמה עוסק כיום ביצירת סביבת עבודה מוטת תוצאה לפקידים בממשל הפדרלי, כדי לשפר את עבודת הממשל, אצלנו לא עושים אף שינוי בעבודת הממשלה". גם פירות הביאושים של ההתאבנות וההשחתה - פרשת הולילנד, הבעיות במינוי מנכ"ל הרכבת, המינויים הפוליטיים הנמשכים והכישלון המתמשך של מערכות יסודיות כמו מערכת החינוך והמשטרה - לא גורמים לממשלת ישראל להתנער. הקיפאון בעינו נמשך.



בישראל הטובים הולכים לטיס - ואולי לכן חיל האוויר הישראלי הוא עדיין הטוב בעולם. גם המובילות הישראלית בהיי-טק נובעת מכך שטובי בנינו פונים לשם. אבל בעוד ההיי-טק מתמלא במיטב המוחות הישראליים, ממשלת ישראל מתרוקנת והולכת. מתי בפעם האחרונה פגשתם אם יהודייה המייחלת לכך שבנה יהיה פקיד בכיר במשרד הפנים? זאת על אף שכפקיד כזה הוא עשוי לקבוע גורלות של מיליוני בני אדם בישראל - תפקיד חשוב בהרבה (ובינינו, גם מעניין הרבה יותר) מלהיות מהנדס מחשבים.



הניסיון של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר לערוך רפורמה בעבודתה של נציבות שירות המדינה הוא ניסיון ראשון וחשוב להתמודד עם הבעיות הניהוליות הקשות של ממשלת ישראל. אבל ספק אם בכך יהיה די.



כדי שישראל תהיה ערוכה למשימות העומדות בפניה, הערך ששמו שירות ציבורי מוביל ומצטיין חייב לעלות אל ראש סדר העדיפויות. זה אומר שינוי בעבודת נציבות המדינה; שינוי בכוחו המופרז של משרד האוצר המסרס את שאר משרדי הממשלה; שינוי בהסכמים הקיבוציים במדינה שאינם מאפשרים לקדם, לתמרץ וגם לפטר; ושינוי בדרכי הניהול ודרכי המדידה של משרדי הממשלה. העלאת הערך של שירות המדינה מתוך הממשלה אל ראש שמחתנו - זה אפילו יותר חשוב מלהיות טייס.