מהעשור האבוד - לעשור של שגשוג ופריחה

>> הנתונים מדברים: כמעט שליש מהיהודים אינם מוכנים שיהיה להם חבר ערבי, מעט פחות משני שלישים מאזרחי ישראל היהודים אינם מוכנים לעבוד במקום עבודה שבו הממונה הוא ערבי מוסלמי. אגב כך, שיעור דומה מקרב האזרחים הערבים חושש מטרנספר ו-70% מהיהודים חוששים לאופיה היהודי של המדינה.

נתונים אלה הם רק חלק ממחקרו של פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, החוקר זה ארבעה עשורים את מרקם היחסים בין יהודים לערבים בישראל. המחקר, שפורסם השבוע, מציג את מדד היחסים בין שתי האוכלוסיות בעשור האחרון והנתונים העולים ממנו לא רק מדאיגים ומטרידים. לא בכדי מכנה סמוחה את העשור החולף "העשור האבוד". אכן, היה זה עשור שהחל באירועי אוקטובר 2000; המשיך בשנים עקובות מדם של האינתיפאדה השנייה, שהקרינו על היחסים שבין יהודים לערבים בישראל; והסתיים במבצע עופרת יצוקה, שהוביל להתחזקותם של הגורמים הקיצונים משני הצדדים.



מעל כל במה, וזה כולל גם את שולחן הממשלה, אני מדגיש את הנקודה הבאה: יהודים וערבים אזרחי המדינה חייבים לחיות יחד במדינתנו בשותפות ובשוויון. צריך לומר את האמת: ממשלות ישראל, פרט לממשלתו של יצחק רבין, חטאו ביחסן כלפי האוכלוסייה הערבית. בימי רבין הקצתה הממשלה משאבים רבים, ולראייה, ב-95' גילה סמוחה כי הרוב המוחלט של הציבור הערבי מעוניין ליטול חלק בבניין המדינה.



את הדברים האלה אני אומר בשיחותי עם ראש הממשלה ומנטרה זו הביאה לכך שכל כך הרבה גורמים חוצי מפלגות תמכו באחרונה בהחלטה שהבאתי לשולחן הממשלה, שבה דרשתי לתמוך ב-12 יישובים בשלב הראשון בעלות של כ-800 מיליון שקל. התוכנית נועדה לפריסה בחמש שנים ומתעתדת להביא לשינוי מוחשי בתחומים הקשורים לתעסוקה, מגורים ונדל"ן ותחבורה. החלטה זו היא רק הקדמה לתוכנית אסטרטגית דרמטית ומקיפה למען האוכלוסייה הערבית כולה, שעליה שוקדים במשרדי. הפוטנציאל הכלכלי הגדול בישראל טמון כיום באוכלוסייה הערבית, והוא מהווה תנאי הכרחי להפגת המתחים.



לצערי, הציבור הערבי נהפך לקרדום לחפור בו על ידי פוליטיקאים מסוימים מהימין, כולל ממפלגות היושבות סביב שולחן הממשלה. אלה מעריכות שהצעות להצרת צעדיהם של האזרחים הערבים מגדילה את הפופולריות שלהם ברחוב הישראלי. לזה קוראים פופוליזם, והמחיר שלו כבד. הקולות המכוערים נשמעים היטב בציבור הערבי, שחושיו מחודדים, והם מכים גלים.



גם בציבור הערבי יש גורמים שאינם בוחלים בקיצוניות. מדי שבוע אנו מתעוררים לחקירות ביטחוניות, חשדות להתארגנויות למטרות טרור ועוד מגוון שלם של מעשים שלא רק שאינם עולים בקנה אחד עם החוק, הם גם מצביעים על חשד לחוסר נאמנות. קיצוניות מכל סוג שהוא אינה מובילה לאחדות, וכל אלה שניזונים מכך יכולים להוביל למצב שבו את המחיר ישלם הציבור - היהודי והערבי - שרק רוצה לחיות בשלום זה לצד זה, לפתח ולהתפתח.



בכל מוקד קבלת החלטות שבו אפעל למען נושא השוויון והשותפות. האינטרס של כולנו הוא להפוך את העשור הבא לעשור של שגשוג ופריחה. זה טוב לציבור הערבי, זה ימנף את כלכלת המדינה ולכן זה צודק, חכם וטוב ליהודים.



הכותב הוא השר לענייני מיעוטים וח"כ מטעם מפלגת העבודה