קרוב ל-40% מעורכי הדין אינם מתוגמלים בעבור שעות נוספות

>> נתוני הסקר מלמדים עד כמה נפוצה הבעיה החמורה של אי תשלום בעבור שעות נוספות. חוק שעות עבודה ומנוחה, החל גם על עורכי דין, מחייב מעסיק לשלם לעובד בעבור שעות נוספות. פסיקה תקדימית של בית הדין הארצי לעבודה מ-2007 קבעה כי על משרדי עורכי דין לשלם שכר בגין שעות נוספות לעורכי דין שתפקידם אינו כרוך ביחסי אמון מיוחדים. אלא שהסקר חושף כי רוב משרדי עורכי הדין הקטנים ממשיכים להפר את החוק ואינם משלמים שכר בעבור שעות נוספות.

רק 46.3% מקרב עורכי הדין שעובדים במשרדים הקטנים מתוגמלים על עבודתם בשעות הנוספות. גם בהקשר זה, כמו בנושא רישום הנוכחות, נמצא כי ככל שמועסקים במשרד עורכי דין רבים יותר, נטייתו לשמור על זכויות עובדיו גדולה. במשרד קטן-בינוני, שבו מועסקים 9-21 עורכי דין, 54.9% מהעובדים מתוגמלים בשל עבודתם בשעות הנוספות. במשרד בינוני-גדול, שבו מועסקים 22-35 עורכי דין, 62.1% מעורכי הדין מקבלים את שכרם כחוק. במשרדים הגדולים, שבהם מועסקים 36-52 עורכי דין, 70.6% מעורכי הדין מתוגמלים על שעות נוספות ובמשרדים הגדולים מאוד, שבהם מועסקים יותר מ-53 עורכי דין, נרשם השיא בשמירה על זכויות העובדים - 78.4% מעורכי הדין מתוגמלים בעבור השעות הנוספות.



בממוצע בין המשרדים השונים, נמצא כי רק 62.46% מעורכי הדין מתוגמלים בעבור עבודה בשעות נוספות. כלומר, זכויותיהם של כמעט 40% מעורכי הדין נרמסות במופגן. ואולם, עורכי הדין שממהרים להגיש תביעות בעבור לקוחותיהם על כל שקל, לא ממהרים לתבוע את זכויותיהם. ההצפה במקצוע עריכת הדין הביאה לשחיקה ביכולת המיקוח של עורך הדין ובכוחו לעמוד על שכרו וזכויותיו, ומעסיקים רבים מנצלים את המצב, תוך הפרה מודעת של החוק.



ממצא נוסף של הסקר שמתיישב עם הנתונים הקודמים מעלה כי רק ב-54.3% מהמשרדים הקטנים מבוצע רישום נוכחות. היעדרו של רישום כזה אינו חוקי, והוא מאפשר למעביד לשמור על עמימות הן בנוגע למספר שעות העבודה של עורך הדין והן לגבי תשלום השכר בעבור השעות הנוספות.



גם בבדיקת שיעור המשרדים שבהם מבוצע רישום נוכחות נמצאה בנתוני החברה מגמה מובהקת לפיה ככל שהמשרד גדול יותר, רישום הנוכחות שבו נעשה באופן מסודר יותר. כך למשל, 64.8% מהמשרדים הבינוניים-גדולים מבצעים רישום נוכחות. 80.4% מהמשרדים הגדולים עורכים רישום כנדרש, ו-92.3% מהמשרדים הגדולים מאוד התקינו שעון נוכחות.