נו באמת, למה שונאים עורכי דין?

>> לא מעט היתממות נמהלה ברשימתו של עידו באום "מי שונא עורכי דין?" שפורסמה אתמול ב-themarker. באום סבור ששנאת עורכי הדין בישראל אינה מוצדקת. לדידו היא נובעת מנבערות הציבור שאינו יודע את העובדות לאשורן, לא מבין עד כמה הוא נזקק לשירותים המשפטיים ולכן מאמין בסיסמאות כמו: "הם מגנים על אנסים ורוצחים", "לוקחים המון כסף בשביל חוזה קצר" וכו'. באום חושב שתפיסות אלה מוטעות: "המצויינות המשפטית בישראל בשיאה ומעולם לא היו כאן עורכי דין טובים יותר... מדובר במקצוע שעשיית הצדק היא הנר לרגליו".

אני מודה: גם אני - לפני שנים רבות - הייתי תמים כמותו. כעורך דין טרי התגאתי מאד בגלימה השחורה שעל כתפי. חדור אמונה במה שלמדתי באוניברסיטה. סברתי שאכן זו המטרה: עשיית צדק, הגנה על כבוד האדם ועל שלטון החוק. לקח לי מעט שנים, ועוד יותר מזה קילומטרים שעשיתי בסמטאות האחוריות של החברה הישראלית, כדי להבין עד כמה רחוקים עורכי הדין בישראל מהתדמית האצילית שהדבקתי להם ולהסתיר את הגלימה השחורה עמוק עמוק בתרמיל הגב שלי, ברגע שאני יכול לעשות זאת.



בדבר אחד באום צודק: המקצוע הזה אף פעם לא היה מלא רק באנשים אצילים שראו במשפט שליחות ולא רק שירות. תמיד היו בו גם כאלה שראו בחוק כלי לעשוק את מי שחלש מהם כדי למקסם את רווחיהם. תמיד היו גם טכנאי משפט, זעיר חנוונים שעשו ממון רב מניצול אחרים, אבל הם מעולם לא הגיעו לצמרת המקצוע. הם מעולם לא ניצבו בחלון הראווה של המקצוע, הם שרדו בשורות האחוריות שלו. בשנים האחרונות זה משתנה. טכנאי המשפט חדרו לחלון הראווה של המקצוע והביאו לשינוי הנורמות שהיו מקובלות בו. שיא הצביעות הוא שאותם עורכי דין אחר כך יתראיינו לעיתונים ויבכו את מות הערכים ואובדן הבושה.



התנהלות לשכת עורכי הדין היא רק דוגמה אחת מני רבות: במה השקיעה לשכת עורכי הדין מאמצים לאחרונה? האם היא הובילה מאבק לשיפור ולהרחבת הסיוע המשפטי לנזקקים כפי שנעשה בארה"ב? האם היא נלחמה על תנאי העבודה של עורכי הדין השכירים ושל המתמחים? לא ממש, או ליתר דיוק ממש לא. הלשכה כמו כל גילדה בנסיגה ניהלה בדיוק מאבקים הפוכים: לצמצם את הכניסה למקצוע של גורמים פארא משפטיים; להקשות על הכניסה למקצוע של עורכי דין חדשים על ידי הארכת ההתמחות והקשיית הבחינות; והיא אפילו התנגדה לכוונת המחוקק לחייב תשלום שעות נוספות לעורכי הדין השכירים. פעם אחר פעם, כשהאינטרס הציבורי התנגש בפרנסת עורכי הדין היא העדיפה את האחרון. הרפורמה בהוצאה לפועל היא דוגמא נוספת.



באום מבקש לנצל את כנס העשור כדי "לגייס את מיטב המוחות המשפטיים ולחשוב על דרכים לשיפור הדימוי המקצועי". אין בזה צורך. די אם חברי הלשכה ייזכרו כי המשפט הוא שליחות ולא רק שירות ויתחילו להתנהג בהתאם למילים הנאצלות שהם חורטים בכתבי בית הדין שלהם כדי שהשנאה תפחת. אחרי הכל, הדימוי הטוב ביותר היא המציאות.