תוכנית ויסקונסין היא הצלחה. עובדה

>> הייתי בין העובדים הסוציאליים המועטים שמלכתחילה לא התנגדו לתוכנית ויסקונסין ("אורות לתעסוקה"), מכיוון שחשבתי שזה לא רק עשוי לתרום לחסרי עבודה ולאלה שלא עבדו אף פעם, אלא מכיוון שקיוויתי שזה גם יתרום להתפתחות שירות התעסוקה.

מעבר לכך, הייתי גם בין העובדים הסוציאליים המועטים שחקרו את עבודתה של חברת אמין בירושלים במשך כמה שנים. על בסיס היכרותי, לא יכולתי שלא להתפעל ושלא להעריך את תרומתם של יועצי התוכנית לאנשים קשי יום - אלה שלא היתה להם הזדמנות לעבוד מעולם ואלה שהיו חסרי עבודה - והוחזרו לעבודה בדרכים ראויות ללמידה ולהערכה. המחקר שערכנו התמקד בלמידה מהצלחות. תיעדנו את תרומתם של היועצים שבזכותם התאפשר לאנשים אלה לפתוח פרק חדש בחייהם, ותיארנו כיצד ראוי לפעול למען אנשים שסיכוייהם להיעזר היו מועטים.



בנוסף, מטרתנו היתה גם לבחון כיצד המערכות יכולות להירתם להנחלת אפשרויות הלמידה המתמשכת בהם וביניהם. מטרה זו לא הושגה, מכיוון שבדיוק בשלב זה, בפברואר 2010, המשך התוכנית הוטל בספק.



לא כאן המקום לתאר בפירוט מה קרה ללקוחות אמין, ולכן אסתפק בשתי דוגמאות. האחת, כיצד יועצי אמין הצליחו לאפשר לאשה עם שלושה ילדים, שבעלה דרש ממנה לצאת לזנות, לעזבו, לעבור לגור עם אמה, ללמוד קרוא וכתוב ולהתפרנס, וכל זה כעבור תקופה של חודשיים. השנייה, אשה שחזרה מן הניכר כשהיא אבודה, מתקוממת ודוחה כל הצעות עזרה, ואשר הודות לתקיפותו של היועץ הצליחה למצוא את דרכה. שני אלה מדגימים מה עשו יועצי אמין כדי להפוך לחלק מרשתם החברתית הדלה של פוניהם, ולא זו בלבד אלא גם כיצד גייסו אנשים ומערכות אחרים למענם.



מאחר שעל בסיס ניסיוני אני סבור כי אכן מדובר כאן בהצלחות אמיתיות וראויות לעשייה וללמידה, איני יכול שלא לחשוב כי הנטייה לסגור את תוכנית "אורות לתעסוקה" הוא מעין נבואה שמגשימה את עצמה. זאת, משום שמתקבל הרושם שהמתנגדים נאחזים בהתנגדותם תוך התעלמות מהצלחותיה המוכחות של התוכנית. ההתנגדות לתוכנית, בין אם משיקולים של התנגדות להפרטה ובין אם מאלה המתייחסים לעתידו של שירות התעסוקה, מונעת מהם ומכולנו לראות כי דרכי הפעולה שאותם מצאו והמציאו יועצי התוכנית, אכן תרמו לאנשים בדרכם ל"אורות תעסוקה". יש לשקול מחדש כיצד לא לוותר על האורות שיכולים להאיר את הדרך בחזרה לתעסוקה.



הכותב הוא פרופסור (אמריטוס) לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית