סביבת התקשורת הנוכחית מחייבת שינוי

>> יוזמת שר התקשורת משה כחלון להקמת רשות לאומית לתקשורת ראויה לעידוד ולתמיכה. השבח ראוי לא רק בשל זיהוי הצורך החיוני בהסדרה כוללת של שוק התקשורת בכללו ואף לא רק בשל הנכונות לוותר על משרד ממשלתי לטובת הסדרה מקצועית וארוכת טווח.

החידוש ביוזמת השר הוא בכך שהיא מתפרסמת בעיצומה של כהונתו. כדי לסייע להצלחת היוזמה יש לחזקה באותם מקומות שבהם כשלו הצעות דומות וללמוד מלקחי העבר. איחוד גופי הרגולציה בתחום התקשורת, ובמיוחד בתחום השידורים, הוא צעד נכון וחיוני. על הצורך שבו המליצו ועדות מקצועיות והוחלט על ידי ממשלות ישראל כבר מ-96'. נדמה שאין חולק על כך שהשינוי נחוץ, ובכל זאת, למרבה הפליאה, השינוי לא התרחש. ישאל האזרח המודאג את עצמו מדוע? אילו אינטרסים מנעו צעד מקצועי מתבקש? האם חוסר היכולת לבחור בין האלטרנטיבות לשינוי מבני - הקמת רשות עצמאית המסדירה טלקום ושידורים או איחוד רשויות הסדרת השידורים (הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין) הביא להעדר הכרעה? האם גישת "הכל או לא כלום" יצרה קיפאון? ייתכן שכל התשובות נכונות.



סביבת התקשורת הנוכחית מחייבת שינוי יותר מאי פעם. המשברים שבהם נתונים חלק מגופי השידור, השינוי במאפייני צריכת התוכן והפצתו, כניסת שחקנים ותיקים לתחומים חדשים ושחקנים חדשים לתחומים ותיקים - הופכים את הדיון לדחוף במיוחד. השאלה הניצבת בפנינו היא כיצד לטפל בחולשה המערכתית שבהיעדר הסדרה כוללת, מקצועית וארוכת טווח. כדי שיוזמת השר להקמת רשות לאומית לתקשורת תבשיל ותבוצע, יש צורך בדיון מקצועי בשיתוף ובהובלת כל גורמי ההסדרה, תוך התחשבות בניסיון שנצבר בכל גוף ובחולשות ובחוזקות של המודלים הקיימים.



תנאי להצלחת התהליך הוא הקמה מיידית של גוף מאוחד שיסדיר את תחום השידורים, בדרך להקמת רשות לאומית לתקשורת, הנחוצה אף היא. אין כל הצדקה מקצועית למצב הקיים, וישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שבה מתקיים פיצול בין רשויות הסדרת השידורים. בכך ניתן יהיה לתת מענה גם להסדרה של תוכן במדיה חדשה, כפי שקורה באירופה. הליך איחוד רשויות הסדרת השידורים הוא פשוט וקצר יחסית. הוא יהווה צעד חשוב להנעת תהליך שינוי ולא צעד מעכב.



עצמאות הגוף המאוחד, בין אם תהיה זו רשות לאומית לתקשורת ובין אם יוקם גוף מאוחד להסדרת שידורים, היא קריטית להבטחת מקצועיותו ויכולתו לממש את יעדיו. קיומה של רשות סטטוטורית עצמאית, חוץ ממשלתית, יבטיח חיץ משמעותי בין הדרג הפוליטי לבין הגורמים המשדרים. במיוחד חשוב הדבר ביחס לשידורי חדשות. תהליך שבו הופכים רשות ציבורית חוץ ממשלתית שעיסוקה בהסדרת שידורים, ליחידה ממשלתית, יהיה רגרסיה רגולטורית שגויה ובעייתית שאין לה אח ורע בעולם. בדו"ח oecd לגבי ישראל, הוגדר תהליך כזה כסיכון ואף הודגש הצורך בחיזוק המקצועיות והאוטונומיה של גוף הרגולציה בתחום, מחוץ לממשלה. לצד העצמאות יש להבטיח את מקצועיות הרשות. זאת יש לעשות באמצעות קביעת מבנה שמחד גיסא ייתן מענה לניהול מקצועי אפקטיבי, הנשען על ניסיון נרחב, ומאידך גיסא להיבטים הציבוריים שבהסדרת תוכן. שילוב כזה, בין ניהול מקצועי לליווי ציבורי, הוא המפתח ליצירת רגולציה עצמאית, מקצועית, כוללת ושיטתית.



חובתנו לקדם זאת, תוך שיתוף פעולה ודיון מקצועי, לימוד של לקחי העבר, הבנה של ההווה והסתכלות אחראית כלפי העתיד, ויפה שעה אחת קודם.



הכותב הוא מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו