"באמת נראה למישהו שהמוסדיים יצביעו נגד המדינה?" - כך אמרו ב לפני כמה שבועות, נוכח הרשימה המתארכת והולכת של המועמדים העצמאיים, שהחליטו להתמודד על כיסא בדירקטוריון הבנק. מועמדים עצמאיים או לא, בלאומי היה ברור מתחילת המרוץ כי חמשת הכיסאות יאוישו על ידי המועמדים שהציעה המדינה.
המועמדים העצמאיים היו הרבה יותר אופטימיים. אחרי הכל, אף שלא הומלצו על ידי המדינה, ברשימה יש לא מעט מועמדים בעלי קורות חיים מרשימים מאוד. ואולם ככל שהתקדם הקמפיין שניהלו באינטנסיביות בחודשים האחרונים, התברר שככל הנראה, הם יישארו מחוץ לדירקטוריון - לא מכיוון שהמוסדיים לא יצביעו להם, אלא כי המוסדיים יצביעו גם להם.
מחר, אחרי מספר לא מבוטל של פניות לבג"ץ, ואחרי שנקבעה, ובוטלה, ושוב נקבעה, תתקיים האסיפה הכללית של בנק לאומי. בבנק צופים כי גם משקיעים קטנים, שמחזיקים מספר מועט יחסית של מניות הבנק, יגיעו, והעבירו את מקום האסיפה לגני התערוכה בתל אביב. האסיפה עצמה עשויה להימשך שעות רבות, ובסופה - התוצאה כמעט ידועה מראש, מירב הסיכויים שמועמדיה של המדינה ייבחרו, ומהם ייבחר היו"ר הבא של בנק לאומי.
גם אחרי הבחירה בהרכב הדירקטוריון החדש, המרוץ אל הכס הנחשק באמת - כס היו"ר - עוד ממשיך. חמשת מועמדי המדינה, ומי שנראים כבעלי הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר לתפקיד, הם דוד ברודט, אהוד שפירא, יהודה דרורי, יואב נרדי ומשה דוברת. ברודט ושפירא הצהירו בגלוי על רצונם בתפקיד. מנכ"לית הבנק גליה מאור מעדיפה את ברודט. בחירתו של שפירא תהיה בגדר הצהרה של הדירקטוריון, שיאמר למעשה - אנו לא תיאטרון הבובות של מאור.
25 על חמישה
באסיפה שתיערך מחר, ישנם לראשונה יותר מועמדים ממספר המקומות הפנויים בדירקטוריון. עד כה, ועדת המניות היתה בוחרת מספר מועמדים כמספר המקומות המתפנים בדירקטוריון, והאסיפה הכללית היתה מאשרת את הבחירה. ואולם הפעם, מאור החליטה להתמודד על תפקיד היו"ר, והבנק שלף סעיף בתקנון המאפשר לכל בעל מניות להציע את עצמו או מועמדים מטעמו לכהונה כדירקטורים.
אהוד שפירא ודוד ברודט
מאור הסירה לבסוף את מועמדותה - אך לחמשת המועמדים שהציעה הפעם המדינה, כמספר המקומות שמתפנים בדירקטוריון, נוספו עוד 20 מועמדים שהציעו את עצמם. המגוון במועמדים אלה הוא רחב: צעירים (יוסף מוסזון) לצד מבוגרים (אשר הלפרין), בנקאים, עורכי דין ואנשי עסקים. בהם שמות מוכרים יותר, כמו איזי תפוחי וד"ר שלמה נס, לצד מוכרים פחות.
כל המועמדים ניסו בשבועות האחרונים לגייס קולות. "יש לי כמה עשרות מניות בודדות של הבנק, ופתאום אני מקבל טלפון מאחד המועמדים. אם הוא הגיע אלי, הוא הגיע לכל המחזיקים היותר גדולים", סיפר אחד מאנשי שוק ההון, שמחזיק במניות הבנק.
מאיר דיין, הדירקטור האחרון שעזב את בנק לאומי לפני פחות משנה ומכהן כעת כדירקטור בקבוצת הבינלאומי, אומר כי "בזמני הכל היה פשוט יותר - על כל מקום שהתפנה היה מועמד אחד. הפעם לגופים המוסדיים יש אתגר - לוועדת המניות יש קריטריונים מסוימים, אבל יש הרבה מועמדים מתאימים ואפילו טובים מאוד, שלא הומלצו על ידי ועדת המניות, והמוסדיים צריכים להיות מודעים לכך ולראות את כל התמונה".
דיין מפנה את תשומת הלב לנקודה נוספת: "אני לא זוכר שהיה מצב שבו התחלפו חמישה דירקטורים בבת אחת. היום להיות דירקטור בבנק לאומי זה תפקיד מקצועי, מורכב וקשה, וקליטת ארבעה-חמישה אנשים חדשים, יכולה להאט את עבודת הדירקטוריון עד שהחברים החדשים ייכנסו לעניינים".
משה דברת ויואב נרדי
המוסדיים יקבעו
הבעלות על לאומי מפוזרת מאוד. לצד מדינת ישראל, שמחזיקה בכ-11%, ושלמה אליהו שמחזיק ב-9.6%, בעלי המניות נוספים הם אלפרד אקירוב ודוד עזריאלי, שמחזיקים בכ-5% כל אחד, וגם לדלק ולאי.די.בי יש כ-5% עם הגופים המוסדיים שבהם הם מחזיקים (הפניקס וכלל בהתאמה). מעבר לכך, הבעלות מפוזרת בעיקר אצל המוסדיים הגדולים, שקנו את המניות עבור הציבור שאת כספו הם מנהלים.
כלומר, באופן תאורטי המוסדיים אמורים להיות אלה שקובעים את הרכב הדירקטוריון. לכאורה, מדובר בבשורה משמחת. ועדות הוקמו כדי לגרום להגברת מעורבות המוסדיים בשוק ההון, כך שיהוו משקל נגד לבעל השליטה ויגנו על טובת בעלי המניות הקטנים. ואולם מסתבר שכאשר יש למוסדיים הזדמנות לשנות ולהשפיע, הם לא ממש אוהבים את הרעיון.
חלק גדול מהמוסדיים הסתייגו מ"כאב הראש"; חלקם טענו ש"אין להם כלים לבדוק ולבחור את המועמדים"; ומוסדיים אחרים לא הבינו "מה זה בכלל עניינם".
בסופו של דבר, כמעט כל המוסדיים הגיעו להחלטה דומה - הם יצביעו עבור מועמדי המדינה, ועוד קצת. כלומר, גם אם מועמד עצמאי כזה או אחר יקבל את תמיכת המוסדיים, יחד איתו יקבלו אותה גם מועמדי המדינה.
שלמה אליהו, שמצד אחד רוצה להיות בעל שליטה בבנק לאומי ומצד שני החליט לוותר על ההשפעה על זהותו של שליש מדירקטוריון הבנק, ולא ישתתף בהצבעה, ומדינת ישראל - תצביע רק עבור מועמדיה. כך שבסך הכל, באופן יחסי, הם אלה שיקבלו את מירב הקולות.
ביקורת על ועדת המניות
טענות רבות נשמעו נגד עמדת המדינה, שהחליטה להצביע רק עבור מועמדיה ולהתנגד לכל השאר. הטענה העיקרית היא שהדבר אינו לטובת הבנק.
החלטותיה של ועדת המניות עמדו לביקורת מתחילת התהליך. בראשית היה חשש שלחצים פוליטיים מטים את החלטותיה, ומקורבי ראש הממשלה ימצאו את עצמם ברשימת המועמדים. אחר כך נטען כי מנכ"לית הבנק גליה מאור היא בעלת ההשפעה הגדולה על ועדת המניות ועל העומדת בראשה, מרגלית נוף, שאף הציעה אותה לתפקיד - הצעה שנפלה כאשר מאור משכה את מועמדותה לאחר שנתקלה בהתנגדויות.
בוועדת המניות הצהירו לכל אורך הדרך כי רק טובת הבנק עומדת מול עיניהם. ואולם החלטת המדינה להתנגד לכל המועמדים החיצוניים מעלה תהייה אם אכן כך הדבר. התהייה מתחדדת נוכח מועמדותם של שלושה מהדירקטורים שמכהנים כיום בלאומי וכהונתם מסתיימת - נורית סגל, יעקב גולדמן (גולדי) ומשה וידמן.
בקדנציה הקודמת בחרה בהם ועדת המניות לתפקיד, ואז הם נמצאו ראויים לתפקיד . לאחר כהונה מלאה בדירקטוריון הבנק, ועדת המניות הציעה אותם שוב - באותה הרשימה שבה הועלתה מועמדותה של מאור. משמע גם לפני כמה חודשים הם היו טובים וראויים.
לאחר שמאור הסירה את מועמדותה, הציגה ועדת המניות רשימה חדשה לגמרי, ושלושת הדירקטורים המכהנים לא נכללו בה. לכן, הם החליטו להתמודד באופן עצמאי. כאן עולה התהייה אם זה אכן לטובת הבנק, שהמדינה תצביע נגדם. כיצד הם היו מועמדים ראויים רק לפני שלושה חודשים, וכיום לא?
תחושה קשה בקרב המועמדים
המועמדים לא חסכו מאמצים על מנת להציג את כישוריהם בפני המוסדיים. חלקם פירסמו הודעות עמדה שמסבירות למה לתמוך בהם, חלקם הגיעו לפגישות אצל המוסדיים, חלקם אף גיבשו מצע - וציינו מה יעשו לטובת הציבור אם ייבחרו. למשל, אחד המועמדים הציע לא לתת אשראי לעסקים שלא מקפידים על חוקי העבודה.
ואולם התחושה של חלק מהמתמודדים העצמאיים היא קשה. "המוסדיים מתחמקים מאחריות, להצביע ל-18 מתמודדים? איזה פיתרון זה? זה להחליט לא להחליט ולתת למדינה להכתיב", מספר אחד המתמודדים העצמאיים.
חלק מהמוסדיים בחנו קריטריונים שונים, חלק מהם ערכו ראיונות, אבל בסופו של דבר, כאמור, בחירה במועמדים העצמאיים מגיעה בנוסף על ההצבעה למועמדי המדינה.
"זה כאילו שהם בוחרים בין 25 מוסדות להפקיד בהם את כספי העמיתים, ומצביעים בעד 18 מהם, רק כי אין להם שום דבר נגד אותם המוסדות. אבל בדיקה אמיתית היא לראות מי אלה שנותנים את התשואה והתנאים הטובים עבור העמיתים, ולבחור רק בהם. איזה בחירה זו להצביע בעד 18 מועמדים? אין לזה משמעות", אומר אחד המועמדים.
המוסדיים, מצדם, טוענים כי ברגע שהמדינה בחרה מועמדים ראויים, הם לא יכולים להצביע נגדם. הם הקימו ועדות, בדקו קריטריונים, התלבטו וחשבו, אבל לא יצביעו נגד מועמד מתאים, רק בגלל שהמדינה הציעה אותו.
ההזדמנות האחרונה של המוסדיים להתעורר: האסיפה הכללית של בנק לאומי תבחר בדירקטוריון מחר
אתי אפללו
1.6.2010 / 11:29