בנק ישראל: גמלת הבטחת הכנסה בישראל אינה נדיבה בהשוואה בינ"ל

הגמלה להבטחת הכנסה בישראל אינה נדיבה בהשוואה בין-לאומית. למקבלי הגמלה יש תמריץ גבוה, בהשוואה בין-לאומית, לצאת לעבודה בשל כמה סיבות: רמתה הנמוכה יחסית, הפרוגרסיביות הרבה של מערכת המיסוי הישיר בישראל, שיעורי הקיזוז הנמוכים של הבטחת ההכנסה ושל הטבות כספיות נוספות כנגד הכנסה מעבודה ומס הכנסה שלילי (המיושם באזורי השילוב בלבד) כך עולה ממחקר שערך בנק ישראל.



מערכות הבטחת ההכנסה בישראל ובעולם מיועדות להבטיח הכנסה מינימלית ("רשת ביטחון" סוציאלית) לאוכלוסייה שאינה מתפרנסת ברמה מספקת, או שאינה עובדת בשל חוסר מסוגלות וחוסר מקומות עבודה. הזכאות לגימלה נקבעת בכפיפות לעמידה במבחן הכנסות ובמבחן תעסוקה (למסוגלים לעבוד).



השוואה בין-לאומית של תשלומי ההעברה המקסימליים למשקי בית המורכבים משני הורים ושני ילדים (בני 4 עד 6), שאין בבעלותם דירת מגורים, מעלה כי במרבית מדינות ההשוואה הכנסתם של מי שמתקיימים מתשלומי העברה בלבד נמוכה מקו העוני על פי ההגדרה היחסית (50% מההכנסה החציונית לנפש סטנדרטית מתוקנת בגין גודלו של משק הבית, על פי השיטה המקובלת ב-oecd). תשלומי ההעברה בישראל למשק בית כמתואר לעיל' בולטים ברמתם הנמוכה בהשוואה בין-לאומית – כ-34% בלבד ביחס להכנסה החציונית (מתוקנת לנפש סטנדרטית ובגין גודלו של משק הבית).

הקצבה הנמוכה – מעודדת חיפוש עבודה
מאפייניהן של המערכות להבטחת הכנסה (ובפרט שיעורי הקיזוז מהגמלה כנגד הכנסה מעבודה ודרישות מבחן התעסוקה), המיסוי על הכנסות מעבודה ותשלומי ההעברה משמשים אמצעים לעידוד האוכלוסייה המקבלת תשלומי העברה אשר מסוגלת לעבוד להשתלב בתעסוקה ולהגיע לעצמאות כלכלית.



בישראל, התמריץ ליציאה לעבודה הוא גבוה בהשוואה בין-לאומית, כתוצאה ממספר גורמים: (א) מקומה הנמוך יחסית של ישראל בהשוואה בין-לאומית מבחינת ההכנסה שתשלומי ההעברה מקנים; (ב) שיעור קיזוז מתון של הגמלה להבטחת הכנסה ושל תשלומי ההעברה האחרים כנגד ההכנסה מעבודה; (ג) מס הכנסה שלילי (באזורים שבהם מופעלת התוכנית); (ד) שיעורים נמוכים של מיסוי ישיר על בעלי הכנסות נמוכות, בעיקר בגלל סף מס (ההכנסה) גבוה, ושיעורים נמוכים של דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות.



הציות לשכר מינימום לוקה בחסר
אף ששכר המינימום בישראל גבוה יחסית לשכר החציוני של שכיר במשרה מלאה, הסיכוי למצוא עבודה יציבה במשרה מלאה ברמת שכר זו אינו גבוה, והציות לשכר המינימום לוקה בחסר. מכאן שיש להגביר את יכולת ההשתלבות בתעסוקה של מקבלי הגימלאות ושל בעלי כושר ההשתכרות הנמוך, ולהבטיח את זכויותיהם בשוק העבודה.



לשם כך ראוי לגבש מודל כלל ארצי חלופי ל"אורות לתעסוקה", להקפיד על יישום ואכיפה של חוקי העבודה, להגדיל את המענק שמקנה תוכנית מס ההכנסה השלילי ולהרחיב את התוכנית לפריסה ארצית, וכן ולהרחיב את השירותים תומכי-העבודה (בין השאר לשפר הנגישות התחבורתית של מקומות העבודה ולספק סידורים איכותיים של השגחה על ילדים - נושאים שעלו גם בדו"ח ה-oecd על שוק העבודה בישראל).