>> ביממה שלאחר הסתבכות ההשתלטות על המשט לעזה, ביקש מהמשטרה השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן, להימנע מכניסה לכפרים הערביים. הבקשה נבעה מסיבה ברורה: רצון עז להימנע מהטעויות הטראגיות שהביאו לאירועי אוקטובר 2000.
אז, על רקע פרוץ האינתיפאדה השנייה, עמדו ברחובות הכפרים הערביים בגליל שני צדדים מבוהלים נטולי שיקול דעת ראוי. מן הצד האחד המון ערבי-ישראלי זועם, שבחר לפרוק את התסכול רב השנים שלו בשל קיפוח כלכלי ופוליטי מתמשך דווקא בנקודת הזמן האומללה שבה ישראל היתה נתונה בלחץ של התמודדות עם המלחמה בשטחים. מנגד עמדו שוטרים שחשבו שהנה מתממש לנגד עיניהם תרחיש האימים של הצטרפות ערביי ישראל למרד פלסטיני נגד המדינה. תרחיש הבגידה הגדולה.
לא אלה ולא אלה צדקו כמובן, אבל עד שהתברר כי כל הצדדים פועלים מתוך היסטריה ולא מתוך חשיבה שקולה - כבר היה מאוחר מדי. הדם כבר זרם ברחובות כפרי הגליל והותיר אחריו צלקת שלא נמחתה עד היום.
"ישראל דואגת בכוונה לדרוך עלי, להחליש אותי. המדינה רואה בי אויב והיא מפחדת ממני כאילו אני סוג של מפלצת - אז ליתר ביטחון היא דואגת להחליש אותי כל הזמן". את הדברים אמר ל-themarker עמראן כנאנה, ראש מועצת הכפר יפיע, לפני כשלושה שבועות - זמן רב לפני אירועי המשט. קל לפטור את דבריו של כנאנה כעוד התבטאות של ערבי ישראל קיצוני. כנאנה הוא חבר מפלגת חד"ש, הוא נבחר לתפקידו כראש מועצת יפיע כנציג המפלגה, והוא עורך דין שרכש את השכלתו בבריה"מ של פעם. אבל כנאנה הוא גם ראש מועצה צעיר (45) ונמרץ, שמכהן בתפקידו כשנה ונמצא במגע יומיומי עם רשויות השלטון בישראל כדי לקדם את ענייני המועצה שלו. לפחות חלק מהעמדה הזו שלו חייבת להיות מוסברת גם בניסיון הלא מוצלח שהוא רכש במגע עם המדינה במסגרת תפקידו.
כך, הכפר יפיע שונה מהרוב המוחלט של הכפרים הערביים בישראל בכך שיש לו אדמות השייכות לכפר. מסיבות היסטוריות משפטיות, שמקורן עוד בימי המנדט הבריטי, ישראל לא הפקיעה את אדמות יפיע - כפי שעשתה למרבית אדמות הכפרים הערביים בגליל בשנות ה-50 וה-60. פסיקת בג"ץ מ-74' קבעה כי לכפר יש עתודת קרקעות של 2,000 דונם השייכות לו. כמו כפרים ערביים אחרים, גם הכפר יפיע - כפר בינוני בן 18 אלף תושבים הצמוד לנצרת - סובל ממצוקת דיור קשה. כמו כפרים ערביים אחרים, הכפר גם סובל מהיעדר הכנסות מארנונה עסקית, מכיוון שאין לכפר אזור תעשייה מסודר. להבדיל מכפרים ערביים אחרים, ליפיע יש לכאורה פתרון לשתי הבעיות האלה - יש לו קרקעות השייכות לו, עם חותמת הכשר של בית המשפט העליון לכך. רק שפסיקת בג"ץ נותרה על הנייר בלבד.
הסיבה לכך היא שכדי שיפיע יוכל לבנות על הקרקעות שלו, הכפר צריך להסדיר קודם את סוגיית גבולות השיפוט שלו - להגיע להסכמה עם הרשויות היהודיות הסמוכות על קו הגבול בינו לבינן. מאז 74' מנסה יפיע להגיע להסכמה כזו - ללא הצלחה. גם ועדת גבולות שהקים משרד הפנים לא הצליחה להגיע להכרעה.
כך, במשך 36 שנים, יפיע אינו יכול לממש את זכותו לקרקעות השייכות לו - רק בגלל שמשרד הפנים מסרב להתערב בסכסוך הגבולות בין יפיע לרשויות היהודיות הסמוכות לו. האם סחבת כזו, שנמשכת עשרות שנים וללא כל פתרון באופק, יכולה היתה לקרות גם למועצה מקומית יהודית? האם משרד הפנים היה משאיר מועצה יהודית גדולה בלי יכולת לבנות על שטחים שלה במשך 36 שנים? סביר להניח שלא. אבל למועצות הערביות זה קורה, כל הזמן.
"ב-50 השנים הראשונות למדינה גדלה האוכלוסייה הערבית בערך פי שבעה", כתבה ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות אירועי אוקטובר 2000. "במקביל, נשאר השטח המאפשר בנייה למגורים בעיקרו כמעט ללא שינוי. כתוצאה מכך גדלה הצפיפות ביישובים הערביים במידה ניכרת. יישובים חדשים לא קמו (להוציא את יישובי הבדואים), וקרקעות מינהל לא שוחררו בדרך כלל לבנייה ביישובים ערביים. לרבים מהכפרים הערביים גם לא היתה תוכנית מתאר מאושרת, כך שלא ניתן היה לבעלי אדמות פרטיות לבנות בתים באופן חוקי. כתוצאה מכך התפתחה תופעה נרחבת של בנייה ללא רישיון, שחלקה נעוץ באי היכולת לקבלת היתר לבנות".
מאז שנכתבו הדברים בידי ועדת אור, ספטמבר 2003, חלפו שבע שנים נוספות שבהן לא הוקם יישוב ערבי חדש בישראל. פרט ליישובים בדואיים, מקום המדינה ועד היום לא הוקם אף יישוב ערבי חדש בישראל.
בתחילת 2000, כמה חודשים לפני פרוץ המהומות, נכתב בהערכת מודיעין של השב"כ כי יש סיכון גבוה להפרות סדר "נוכח התחושה כי גם תחת הממשלה הנוכחית (ממשלת ברק, מ.א.) סובלים ערביי ישראל מיחס מפלה, וכי תקוותם לשיפור מהיר בתחום הכלכלי-חברתי נכזבת". ההערכה ההיא הגשימה את עצמה, ולאור היעדר השיפור במצבם של ערביי ישראל מאז - היא עשויה לשוב ולהגשים את עצמה גם בקרוב.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "הליך העברת שטחים מרשות אחת לרעותה מחייב בהתאם לחוק הקמת ועדת גבולות. לא כל בקשה של הרשויות השונות אכן מאושרת על ידי ועדת הגבולות". ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "בימים אלה מקדם המשרד תכנון לעיר ערבית חדשה בגליל. העיר מתוכננת לפי כללי התכנון המתקדמים ביותר, במטרה ליצור עיר איכותית עם 9,000 יחידות דיור ואזור תעסוקה".
מדינת ישראל צועדת לוועדת אור שנייה
מירב ארלוזורוב
2.6.2010 / 6:59