שלי, את יורה לנו ברגל

>> קמפיין השיקוץ, שראשיתו בהצעת החוק של הח"כים שלי יחימוביץ' וחיים כץ להגבלת שכר הבכירים בחברות הציבוריות, הגיע לשיאו בשבוע שעבר, כאשר קראה יחימוביץ' לחרם צרכנים על בנק מזרחי טפחות, בשל השכר שבחרה הנהלת הבנק לשלם למנכ"ל, אלי יונס.

נדמה כי המדרגה הבאה בקמפיין תהיה עטירת ראשו של יונס בכאפייה, וכינויו בוגד בהפגנה נגדו בכיכר ציון. אחריה יגיע תורה של הגיליוטינה. טיעוניה החד-צדדיים של יחימוביץ', הבאים לידי ביטוי בהצעת החוק ליצירת מתאם - לא רלוונטי וחסר הצדקה - בין שכר מנהל בחברה ציבורית לשכר העובד הזוטר בה, הם אמנם מגנט כותרות שכל חבר כנסת היה מתברך בו. ואולם העיוות הכלכלי והכשל שעלולה הצעת החוק לחולל במשק, כמו גם הדמוניזציה למנהלים הבכירים בישראל, גובלים בחוסר אחריות. הצעת החוק מנתקת את הקשר המובהק והמהותי שאמור להתקיים בין רמת הביצועים וניהול הסיכונים של המנהל לרמת התגמול בעבורם, וקושרת, במקום זאת את השכר שמקבלים הבכירים למדד לא רלוונטי לביצועיהם.



על פי יחימוביץ', מי שמצליח דינו רדיפה. התוצאה הישירה של מסע הדה-לגיטימציה הביריוני למנהלים הבכירים במשק עלולה להיות יצירת מדינה דלת מוטיבציות להצלחה - וכתוצאה מכך גם ענייה. כל מדינה שמתנכלת למנועי הצמיחה שלה יורה לעצמה ברגל.



הסוגיות הכלכליות והסוציולוגיות העולות משכר הבכירים מורכבות הרבה יותר מאשר הדיון המתקיים כעת. שכר בכירים מופרז ומנקר עיניים אמנם מעורר רוגז בכל שדירות הציבור, אך הוא טומן בחובו גם יתרונות לא מבוטלים. בדקנו את 20 מקבלי השכר הגבוה ביותר בחברות הציבוריות. מצאנו נתוני רקע רק על 6 מתוכם. כל אחד ואחד מהם בא מרקע סוציו-אקונומי בינוני-נמוך. לכן ניתן לומר כי שכר בכירים גבוה מניע תהליכי מוביליות חברתית ומסייע בפיזור הריכוזיות במשק על ידי יצירת מרכזי הון ("משפחות") חדשות.



תהיה דעתם של אנשים בנוגע לשכר הבכירים אשר תהיה, ותהיה החלטת המדיניות אשר תהיה; אסור לבנות גיליוטינות בכיכר העיר, אסור לסקול באבנים אנשים חיים ואסור להתמכר לתענוג שבצליבה ציבורית. הדיון צריך להיות מקצועי, ענייני, לא מתלהם ונקי מאג'נדות. צורכי החשיפה התקשורתית וגריפת הון פוליטי אינם יכולים להצדיק רדיפה אישית. כל מה שנוכל לומר ליחימוביץ' זה - הגזמת ובגדול.



הכותבת היא יו"ר פורום cfo וחברת נשיאות פורום ראשי המשק