פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכישלון של אשכנזי וברק - הזווית התקציבית

      נחמיה שטרסלר טוען, כי תוספות התקציב הפכו את צה"ל לשמן יותר, מגושם יותר וטיפש יותר. לכן, ההשתלטות על הספינות לא היתה יצירתית ולא חסכונית - ככה זה כשיש לך כסף בלתי מוגבל

      צה"ל הופתע. שוב הוא הופתע. לאחר שבועות של תכנונים ואימונים, הוא לא צפה את עוצמת ההתנגדות על הספינה מרמרה. הוא לא ידע שעל הסיפון יחכו לחיילים עשרות פעילים עם אלות וסכינים. לכן שלח את החיילים ישר לזרועות המלכודת, כאשר הם מצוידים ברובי צבע ובאקדחים לעת חירום בלבד.

      חלק מהלוחמים כל כך הופתע מההתנגדות, עד שקפץ לים כדי להינצל מלינץ'. מכאן היתה קצרה הדרך לאובדן עשתונות מושלם, ולירי חי שהסתיים בתשעה הרוגים ובמכה אסטרטגית קשה לישראל.

      אפשר לדבר על הטיפשות שבהחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק; אפשר לדבר על הטמטום שבו פעל צה"ל בהנהגת הרמטכ"ל גבי אשכנזי; אפשר להוסיף ולבקר את הכישלון המודיעיני, את זחיחות הדעת ואת אי לקיחה בחשבון של ההרס הסופי של היחסים עם טורקיה בגין הפשיטה על מרמרה, כולל הנזק הכלכלי. ואולם יש זווית נוספת לכישלון, זווית שלא דנו בה עד כה: הזווית התקציבית.

      בעקבות כישלון צה"ל במלחמת לבנון השנייה, קמה ועדת וינוגרד שקבעה שהכישלון כלל לא היה קשור לגודל תקציב הביטחון, אלא לניהול המלחמה. אבל מקבלי ההחלטות דאז, הרמטכ"ל דן חלוץ, שר הביטחון עמיר פרץ וראש הממשלה אהוד אולמרט, הבינו שהדרך היחידה להוריד מהם את עול האשמה היא לזרוק את סיבת הכישלון על מחסור תקציבי כביכול.

      ואז, כתוצאה מהתביעות הכספיות של צה"ל, קמה ועדת ברודט שהוציאה תחת ידה דו"ח ארוך בן 190 עמודים, שהשורה התחתונה שלו היתה פשוטה: תוספת תקציבית אדירה של 70 מיליארד שקל לאורך 10 שנים למערכת הביטחון - כאשר הצבא, מצדו, מתחייב לבצע תוכנית התייעלות ושינויים מבניים בשווי 30 מיליארד שקל. זו היתה שגיאה אסטרטגית.

      כסף לגוף חולה אינו מבריא אותו

      אף מנהל במגזר העסקי לא היה פועל כך. אף אחד לא מציג תוכנית התייעלות כאשר מהצד השני הוא מזרים מיליארדים לגוף החולה. כי ברגע שאתה מזרים כסף חדש, אין שום תמריץ להתייעלות. הממונה על התקציבים באוצר, אודי ניסן, אמר באחרונה ש"מתווה ברודט לא פתר כלום, צה"ל מדבר על התייעלות אבל לא מבצע דבר". אז התייעלות והרזיה אין, אלא רק תוספת תקציב אדירה שהפכה את צה"ל לשמן יותר, מגושם יותר, שאנן יותר וטיפש יותר.

      לכן, כאשר ישב הרמטכ"ל עם האלופים כדי לתכנן השתלטות על כמה ספינות קטנות בים, הוא לא חשב על דרכים יצירתיות, ערמומיות, מתוחכמות וחסכוניות לטיפול בעניין. הוא לא חשב על תחבולות כמו עצירת הספינות בעזרת רשת דייגים שתסתבך בפרופלור, או על פגיעה במנוע הספינה (כמו שנעשה ערב הפלגת ספינת המגורשים מלימסול לעזה ב-88'). הוא גם לא חשב על בלימת הספינות באמצעות מצור ימי עד שיתעייפו. כי כאשר יש לך כסף בלתי מוגבל, תמיד עולות הצעות מסובכות, בומבסטיות ויקרות, שהופכות מבצע קומנדו קטן למלחמה רבתי להגנה על ישראל מפני ארמדה ענקית ומפחידה שעושה דרכה לחופי המדינה ומאיימת לכובשה בסערה.

      ההתנהגות הזו מזכירה לנו את פרשת החיסול של מחמוד אל-מבחוח בדובאי בפברואר האחרון. לפי פרסומים זרים, השתמש המוסד הישראלי ב-28 איש לביצוע המשימה. למרבה הבושה, הם נחשפו בקלות וגרמו לנזקים.

      לפני 50 שנה חטף אותו מוסד את אדולף אייכמן. הם הצליחו להחזיק אותו חצי ער-חצי מורדם, וכך להעביר אותו בשדה תעופה זר, להעלות אותו על טיסה לישראל, כולל חניית ביניים ובדיקת הנוסעים - ולהביא אותו למשפט בישראל. הם לא נתפסו ולא נתגלו, אלא כאשר בחרו בכך. מדובר במבצע קשה פי כמה מחיסול אל-מבחוח. אבל את המבצע הזה עשה ארגון רזה, יעיל ולכן גם יצירתי ומתוחכם, בעזרת שישה אנשים ורופא שגויס למשימה. אלא שמאז גדל המוסד ושמן, וכיום יש לו תקציב אדיר ועודף גדול בכוח אדם. בדיוק כמו צה"ל. וגם התוצאות בהתאם.

      כל מנהל במגזר הפרטי יודע שאם אתה מזרים עוד ועוד כספים לגופים חולים, הם לא מבריאים, אלא משמינים ונהיים חולים יותר - עד כדי סכנת חיים.

      סכנה בשוק מוצרי החשמל

      שוק מוצרי החשמל בישראל הוא שוק תחרותי (פחות או יותר), שנאבק על כל קונה ולכן מצב הצרכנים סביר. אבל המצב בשוק הולך להשתנות בקרוב - לרעה.

      בשוק מוצרי החשמל יש כמה רשתות שיווק גדולות: אל"מ, טרקלין חשמל, ביג, מחסני חשמל ושקם אלקטריק. שלוש האחרונות הן בבעלות אלקטרה צריכה. אלא שלפני זמן מה רכשה אלקטרה את השליטה באל"מ, וכעת היא מחכה שהממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, תאשר את הרכישה.

      אם קן תאשר, תשלוט אלקטרה בארבע מתוך חמש הרשתות הגדולות בענף, ופירוש הדבר יצירת מונופול אדיר כוח שבאופן טבעי יקטין תחרות, יעלה מחירים ויפגע בצרכנים.

      צריך להבין שאלקטרה היא גם יבואנית של מכשירי חשמל, דרך אלקטרה סחר. גם אל"מ, המוחזקת על ידי מיני ליין, היא יבואנית של מותגים אחרים. לכן, הצירוף של השניים תחת בעלות אחת פירושו יצירת כוח מונופולסטי גם בשוק היבוא. חברת קריסטל, למשל, שגם היא יבואנית של מכשירי חשמל, לא תוכל לשרוד כי היא מתחרה של אלקטרה, אך מה תעשה כאשר אלקטרה תשלוט על ארבע מתוך חמש רשתות השיווק הגדולות? למי מתכור? למי תשווק? רק לאבי סופר?

      הרי ברור שגם הסוחרים הקטנים (כמו סופר) יהיו זקוקים תמיד למותגים של אלקטרה ואל"מ. לכן הם יהיו תלויים בענק החדש שנוצר מול עינינו. אם אלקטרה תקבל את האישור מקן, אזי ארבע רשתות השיווק שבשליטתה יקדמו בעיקר את מוצריה, על חשבון מוצרים של יבואנים אחרים. היא תוכל אז לקבוע את התנאים המסחריים בשוק, להקטין תחרות ולהעלות מחירים.

      אלקטרה מנסה לצאת לבורסה כדי לגייס הון מהציבור שישמש אותה למימון רכישת אל"מ. כלומר, יש כאן ציניות מושלמת. החברה תגייס מאתנו כסף כדי לדפוק אותנו בהמשך. קן היא היחידה שיכולה למנוע את הרעה הגדולה הזו. היא פשוט צריכה לא לתת אישור לאלקטרה לרכוש את אל"מ.