השבוע נסעתי בין אבו דאבי ודובאי ארבע פעמים בארבעה ימים, הלוך ושוב בין המשרד האזורי שלנו באבו דאבי לבין המלונות בהם התקיימו כנסים וראיונות בדובאי. באחת הפעמים הצטרפתי לעמית לעבודה שנוסע הלוך ושוב כל יום והייתי עד לאתגרים של נסיעה במהירות גבוהה באמירויות. נהגים לעיתים קרובות השתמשו באורות החזקים בכדי לסמן לנהגים אחרים שלדעתם לא נסעו "מהר מספיק" בנתיב המהיר, ופעמים רבות השתמשו בשוליים הפנימיים של הכביש כדי לעקוף ולהשאיר אותם הרחק מאחור.
התנועה בין שתי האמירויות עמוסה בשעות השיא של הבוקר והערב המוקדמות בעקבות המשיכה של העושר שבבירה, שיוצר מקומות עבודה נוספים בתיירות, תערוכות, בנייה ופיתוח. אבל מה שהכי מרשים היא לא תנועת כלי הרכב אלא תנועת הדיפלומטים. מלון ארמון האמירויות (Emirates Palace), שעלה 3 מיליארד דולר, ושניתן לראות אותו בסרט "סקס והעיר הגדולה" או בסרט מוקדם יותר "הממלכה", משמש כמלון, מקום מפגש עבור ממשלת אבו דאבי, ולאחרונה כבסיס עבור שועי עולם.
בבוקר אפשר היה לראות את ראש ממשלת קזחסטאן בעיר, בדרכו למפגש עם נסיך הכתר של אבו דאבי ואחיו למחצה בעל ההשפעה, שבין היתר הוא גם הבעלים של מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי. לקראת שקיעה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ומשלחת גדולה בהרבה מגיעים גם הם. המנהיג ממרכז אסיה שהה באבו דאבי 24 שעות כדי לקדם השקעות במדינתו רחבת הידיים. עבור הקנצלרית, זו עצירה ראשונה בביקור בארבע מדינות שכלל את ערב הסעודית, קטאר ובחריין.
קדם לשני מנהיגים אלו, היה אדם שאפשר לתארו כאדם עם צרכים דחופים יותר, הלא הוא ראש ממשלת יוון יורגוס פפאנדראו. עם שני נכשלים בתעודה שיא בחוב ובגרעון התקציבי הוא מבקש מהמשתתפים בפורום הכלכלי הערבי לקחת את יוון בחשבון כשהם שוקלים הזדמנויות. פפנדראו הצביע על מגזרי התיירות והטכנולוגיה כמקומות בולטים להשקיע בהם.
"אני אשקיע בך אם בתמורה אתה תשקיע בנו"
אלו הביקורים שידוע לנו עליהם. לא פחות מרתקים הם אלו שבכוונה נערכים הרחק מעיניים בוחנות, והעונים להגדרה חשאי אך הכרחי. מדינות המפרץ הן מגנט לתשומת לב, כשבאיחוד האמירויות יש את קרן ההון הממשלתית הגדולה ביותר, רשות ההשקעות של אבו דאבי. בנוסף, ישנן עוד שבע קרנות המסייעות להרחיב את הבסיס הכלכלי של אמירות זו מעבר לפחמימנים, עם השקעות בקבוצות התעשייתיות הכוללות קיזוזי מסחר ו/או העברות טכנולוגיה. בקיצור, זה סוג של "אני אשקיע בך אם בתמורה אתה תשקיע בנו".
לאור טרגדיית החוב היוונית והתנגדות אנגלה מרקל במשך חמישה חודשים לסיוע בראשות האיחוד האירופי, לא מפתיע שהיא נזקקה לבקר אצל משקיעים אלו בעלי ההשפעה הרבה. יש לזכור, קרנות הון ממשלתיות, כשחברי המזרח התיכון מייצגים טריליון וחצי דולר, הימרו נגד הדולר בשנים האחרונות. הם רוצים לדעת אם אנחנו חוזרים לנקודה בה התהליך הזה התחיל לפני עשור, בשער של כמעט אחד לאחד עם המטבע האמריקאי.
גברת מרקל לא יכולה להתעלם מהאינטרס של קרנות אלו בתעשייה הגרמנית. דיימלר מונה את קרן Aabar שבסיסה באבו דאבי כמשקיע הבודד הגדול ביותר שלה, ורשות ההשקעות של כווית כמשקיע נוסף. 17% מפולקסווגן בידיים קטאריות, וגם לדויטשה בנק יש משקיעים מהמפרץ. המהלכים האסטרטגיים האלו על ידי קרנות ההון הממשלתיות גורמים להודעה על עסקה של 150 מיליון דולר עבור ענקית התעשייה הגרמנית סימנס להראות כמו כסף קטן.
לפני כמה שנים, המנהיגות באבו דאבי הנהיגה אסטרטגיית מיתוג רבת זרועות. אסטרטגיה זו כוללת כיום את אירוח מירוץ F1, חברת תעופה מובילה, Ethiad, עם שאיפות בינלאומיות, תערוכות ברמה גבוהה, כנסים ובתכנון סניפים של מוזיאון הלובר ומוזיאון גוגנהיים. לא ניתן להתחרות עם הסגנון והצורה בה הם פותחו או מפותחים. מערכת כלכלית שלמה נבנתה כדי לתמוך בפעילות זו. מחירי החדרים סוף סוף מתחילים לרדת בד בבד עם השקת עוד מלונות ארבעה וחמישה כוכבים, ובנסיעה מדובאי אפשר לראות אתר בניה אחד אחרי השני.
לפני עשור, כשמלון בורג' אל ערב האייקוני נפתח בדובאי, סלבריטאים מרחבי העולם הפכו את המלון בצורת המפרש לעצירת חובה בלוח הזמנים שלהם. אם נריץ קדימה לשנת 2020, נוכל להיזכר בזמנים בהם אנשים שונים מהעלית העולמית שילבו את המפרץ, ובעיקר את אבו דאבי בלוח הזמנים שלהם. למרות המרחב העצום במלון ארמון האמירויות, התנועה בימים אלו ערה ביותר.