יוקרה כבוד והדר, אלו הביטויים של נתניהו ויובל שטייניץ המסכמים את שילובה של ישראל במסגרת ארגון ה-OECD. אולם, מה באמת תורמת לנו ההצטרפות לארגון? ספקות לא מעטים מתעוררים בתשובה.
צחוק הגורל הוא כאשר משווים את כלכלת ישראל לכלכלת אירופה, ההכרזה על הצטרפותה של ישראל לארגון מלווה בהודעת האיחוד האירופי על חבילת סיוע ענקית בשווי כולל של מעל 750 מיליארד אירו להצלת המטבע המשותף. במקביל להודעה על הקמת הקרן, סיכמו השרים גם על תוכנית סיוע מיוחדת של רכישת אגרות חוב של מדינות אשר נקלעו לקשיים פיננסיים ואשר החוב והגירעון שלהן מסכנים את יציבות הכלכלה.
צעדים אלו ננקטו בעקבות המשבר החמור שפקד את יוון ועל רקע הסכנות המרחפות מעל כלכלותיהן של פורטוגל וספרד, אשר הפכו ליעד של מתקפות ספקולטיביות לאחר שהגירעונות התקציביים שלהם הגיעו ל-9.8% ו-8.5% מהתוצר המקומי, בהתאמה. ישראל, לעומת זאת, מגיעה ליום ההצטרפות כאשר הצמיחה הכלכלית שלה מתקרבת ל-4% בשנה, הגרעון התקציבי שלה יורד, ויתכן שיהיה נמוך מ-4% תוצר השנה, והחשבון השוטף במאזן התשלומים נמצא בעודף מבני.
מעבר למשמעויות הכלכליות גרידא, ישנו תוצר משמעותי נוסף שלא מרבים לעסוק בו וזו הסטטיסטיקה. אחת ההתמחויות העיקריות של הארגון הוא השוואות סטטיסטיות בכל תחומי החיים, החל מפערי חינוך, זיהום אוויר, חקלאות, טכנולוגיה, מצב שירותי הבריאות, אי שוויון בשוק העבודה וכלה בביקורת הקשה שספג בנק ישראל בעקבות ההתערבות במסחר בשוק המט"ח. שקיפות היא שם המשחק - שקיפות שהמשק הישראלי בכל המישורים זקוק לו כל כך, שקיפות אשר נותנת רוח גבית לנכונות של שר האוצר להצטרף לארגון.
שם המשחק - שקיפות
בשורה התחתונה, ישראל כבר אימצה חלק משמעותי מאמנת הארגון, גם אם לא נכללה בו באופן רשמי, כמובן מסיבות פוליטיות. גם השווקים כבר הגיבו ותמחרו את המשמעויות הכלכליות עוד טרם קבלת החותמת. מה בסך הכול רצינו להשיג, לדברי שר האוצר שטייניץ? כבוד ויוקרה, הבעת אמון בכלכלה הישראלית, גידול סטטיסטי בהשקעות הזרות במדינות שהצטרפו בעבר למדינות הארגון, וכמובן הצלחה מדינית של שילובה של ישראל במסגרתו של ארגון אקסקלוסיבי של 31 מדינות עשירות.
מעבר לברכות החמות לה זכתה כלכלת ישראל והיוקרה המיוחסת לחברות בארגון, הכדאיות בהצטרפות מוטלת בספק. ראשית, החלת הנורמות הנהוגות בארגון על המשק הישראלי משמעה חשיפה לכוחות חזקים שמקורם במדינות כלכליות חזקות - כוחות עצומים שעשויים להשפיע על יציבותו וחוזקו של השקל ושל המערכת הפיננסית המקומית.
מעבר לכך, המחויבויות שאותן נוטלת ישראל על עצמה במסגרת ההצטרפות, עלותן הכוללת גבוהה מאוד, ומצויות בהן תקנות אשר ידרשו מישראל לעמוד בתחום הייצור התעשייתי, איכות הסביבה, מערכת החינוך והרווחה. כל אלו כמובן, ישענו על תקציב המדינה והסקטור הפרטי.
נקודה נוספת, אשר תלויה בעיני המתבונן, היא ההתייחסות לערכי הליברליזם הכלכלי כקו מנחה עליון לארגון. ערך זה מקבל, במסגרת הארגון, פרשנות מעשית שנהוג לכנותה כלכלת השוק החופשי. המשבר הכלכלי האחרון הוכיח את הסיכונים הכרוכים בליברליזציה של המשק, אנחנו באמת צריכים את זה? ספק גדול.
*רו"ח עמי מי-טל, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים