עו"ד איירה סורקין: "לא מתחרט שהגנתי על מיידוף; מרחם על מי שאיים עלי"

ניו יורק איירה לי סורקין, 67, מעולם לא העלה על דעתו שהוא עשוי לעורר כל כך הרבה שנאה. אבל אז הוא קיבל שיחת טלפון מאדם שהכיר פעם, בשם ברנרד מיידוף, שביקש ממנו כי יגן עליו. סורקין, המורגל בהגנה על עברייני צווארון לבן, הסכים מבלי ששיער את גודל הסערה שיחולל הלקוח החדש.



תוך ימים אחדים קיבל מיידוף, שהונה את לקוחותיו בתרגיל פונזי בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים, את תואר הגנב או הרמאי הגדול בהיסטוריה, ונהפך לאיש השנוא ביותר בארה"ב. סורקין, שתפקידו היה להגן על מיידוף, מצא גם את עצמו בקלחת. אנשים לא הבינו איך הוא מעז להגן על הנבל הזה.



משרדו ממוקם במגדל נאה לא הרחק מטיימס סקוור, שממנו נשקף נוף מרהיב של נהר ההדסון. במרכז החדר שולחן רחב מידות, שדגל אמריקאי קטן נטוע בו בתוך מיכל מלא בעפרונות. על החלון מוצגים תצלומים של בני המשפחה.



סורקין מחזיק קלסר שבו עשרות מכתבים ומיילים שקיבל מלקוחות של מיידוף וגם מסתם אנשים (ראו תצלומים). אחד כינה אותו "זולל כספים המוכן להקריב את היושרה שלו כדי להגן על הממזר מיידוף". שני כתב לו שהוא האיש הנחות ביותר בתולדות האנושות, והגדיר אותו כלא פחות מ"זבל". אחר כתב כי מפני שהוא מגן על מיידוף, צריך לרצוח אותו או עליו למות תוך כדי השפלה, או לסבול ממחלה קשה במשך כמה שנים ואז למות.



"צר לי עליך, ללא ספק אתה צריך ללכת לעזה וליהרג שם ביחד עם כל היהודים המזדיינים", כתבו לו. יהודי אחד כתב לו: "כדבר יהודי אל יהודי, אני מצטער צער רב שמשפחת סורקין לא נרצחה במחנות המוות הנאציים". והיה מי שכתב לו שצריך לכלוא אותו באותו תא עם מיידוף.



"אני מרחם על האנשים האלה", אומר סורקין בראיון ל-markerweek. "הם בורים וטיפשים. לרגע אחד לא פחדתי. לא לקחתי שמירה. מה שבאמת הפתיע אותי הוא עוצמת התוקפנות כלפי, שהגיעה לפעמים לכדי איומים על חיי. זה לא שחשבתי שאין אנטישמיות בארה"ב, אבל הביטויים שלה, במקרה הזה, היו קשים משחשבתי. כשמישהו כותב לי שהוא מצטער על כך שכל משפחתי לא הוכחדה בשואה או כשמישהו אחר כותב: 'עכשיו אתה יודע למה השבט שלך הוא השנוא בהיסטוריה' - זה בהחלט אומר שהעניין כולו יצא מכלל שליטה". לגבי כמה מהמכתבים ומהמיילים החליט סורקין לפנות ל-fbi. הבולשת האמריקאית, אומר סורקין, טיפלה בעניין. "אני לא רוצה להגיד מה בדיוק הם עשו".



סורקין מספר שהיו שלושה סוגי תגובות של אנשים: "יהודים שלא הבינו איך מיידוף עשה את מה שעשה לאחיהם. הקטגוריה השנייה היתה של אנטישמים, שפרשת מיידוף היתה בעבורם ההוכחה שיהודים הם רמאים ושקרנים. קראתי ב'ניו יורק טיימס' שבאירופה 40% חושבים שהיהודים אחראים למשבר הכלכלי. הפרשה הזאת הציפה על פני המים את הדעות האנטישמיות. את התחושות האלה אנחנו רואים גם בעניין גולדמן סאקס. זו חברה שיש בה הרבה יהודים, והדימוי של גולדמן הוא של חברה שאחראית במידה רבה למשבר בארה"ב ברדיפת הבצע שלה. קטגוריה שלישית היתה של אנשים שלא הבינו למה אני, כעורך דין, מגן על מיידוף".



ומה אתה משיב להם?



"החוקה מעניקה לאזרחים זכויות שיש להגן עליהן. כל אדם, ולא משנה אם הוא רע או טוב, זכאי לייצוג על ידי עורך דין, וזכאי לשמור על זכות השתיקה. בכך שאנחנו מגנים על אנשים רעים, אנחנו גם מגנים על אנשים טובים וחפים מפשע. תפקיד התביעה הוא להוכיח את טענותיה, ותפקיד ההגנה הוא לדרוש מהתביעה להוכיח ההפך. אי אפשר להגן על הזכאים בלי להגן גם על האשמים".



האם לא היה לך ספק שברצונך לעבוד עם מיידוף?



"לא היו לי ספקות. השיטה המשפטית שלנו היא הטובה בעולם, וצריך לחיות עם הזכויות שהחוקה נותנת. אין לי חרטה בעניין".



סורקין עומד להגיע השבוע לישראל כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ב-6 ביוני. הוא יקבל את התואר על שנות כהונתו בתפקידים בכירים בקרב ידידי האוניברסיטה העברית בארה"ב - המגייסים עבור האוניברסיטה, לדברי סורקין, כ-40 מיליון דולר בשנה. הוא יקבל את התואר ביחד עם נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, הסופרת רונית מטלון, הכלכלן פרופ' פיטר א' דיימונד, המוסיקאי הרוסי יבגני קיסין, הפסיכולוג פרופ' וולטר מישל, האסטרופיסיקאי פרופ' דונלד לינדן-בל והסופר והוגה הדעות מארגנטינה, ד"ר מרקוס אגיניס. "אני לא בא ממשפחה דתית", אומר סורקין. "תמיד היה לי יחס חם לישראל ולציונות, אבל הרקע לזה הוא תרבותי ולא דתי. אני חושב שהאוניברסיטה העברית היא אחת הטובות בעולם, והיא מבטיחה את העתיד של ישראל". לדבריו, הוא ביקר בישראל כמעט 30 פעם, בעיקר בשל פעילותו באוניברסיטה העברית.



בתגובה לשאלה אם האוניברסיטה התייחסה גם לביקורת שנמתחה על סורקין כשהחליטו להעניק לו את התואר לשם כבוד, מסרה דוברת האוניברסיטה, אורית סוליציאנו, כי "האוניברסיטה העברית ראתה לנגד עיניה את הפעילות של הוריו של איירה לי סורקין ואת הפעילות שלו עצמו למען מדינת ישראל בכלל והאוניברסיטה העברית בפרט, ובמיוחד את שנות פעילותו הרבות כנשיא אגודת שוחרי האוניברסיטה בארה"ב. מבחינתנו, העובדה שהוא עורך דין פלילי מהמעלה הראשונה, העוסק גם בעניינים שנויים במחלוקת - אינה רלוונטית".



"מיידוף לקח אחריות"



אתה יכול להבין את הכעס כלפי מיידוף וגם כלפיך?



"אני מבין את הכעס. מיידוף גרם נזק כבד להרבה אנשים וארגונים. אני ממלא את תפקידי כעורך דין. עוד לפני מיידוף, התחלתי לייצג סוחר נשק סורי שגר בספרד ונתפס בתרגיל עוקץ. הסוחר קשור לחיזבאללה, לחמאס, לפרשת חטיפת הספינה אקילה לאורו. הוא נתפס במבצע עוקץ כשניסה למכור נשק לארגון פארק בדרום אמריקה. לא קיבלתי שום מכתב או מייל שבו התלוננו איך אני מייצג אדם שכזה. אבל מיידוף כנראה לחץ על כפתור רגיש אצל הרבה אנשים. אגב, כשהוא רצה לפגוש אותי, אמרתי לסוחר הנשק שאני יהודי והוא ענה לי שזה לא מפריע לו. האיש כרגע בבית סוהר, ממתין לערעור".



נהפכת לפרקליט השטן.



"עורכי דין המתמחים בהגנה הם תמיד פרקליטי השטן. אנחנו תמיד מייצגים אנשים 'רעים'. התפקיד שלנו הוא להביא לכך שהממשלה - שהיא בעלת הכוח - תוכיח את טענותיה ללא צל של ספק".



איך נוצר הקשר בינך לבין מיידוף?



"הוא התקשר אלי בדצמבר ואמר שהוא רוצה להיפגש. הוא לא רצה להגיד במה מדובר. היתה לנו תוכנית להיפגש ב-12 בדצמבר. הוא ביקש שנשנה את המועד ל-15 בדצמבר. בינתיים נסעתי לוושינגטון כדי לבלות עם בני ומשפחתו. זה היה ביום חמישי, ה-11 בדצמבר. הלכתי לגנון של הנכדה שלי, בת השנתיים וחצי. זה היה ב-9:30. הילדים היו עסוקים בחיקוי קולות של חיות כשהטלפון צילצל. מיידוף היה על הקו. ועם קולות רקע של ילדים שמשמיעים 'מו מו', 'קוואק קוואק' ו'אוינק אוינק', שמעתי אותו אומר שהוא מתקשר ממטה ה-fbi בניו יורק, בעודו אזוק לכיסא, ושהוא מבקש עזרה. יצאתי החוצה מהכיתה וביקשתי לדבר עם איש ה-fbi. אמרתי לו שאני עורך הדין של מיידוף ושמעתה הכל צריך להיעשות דרכי. שלחתי עורך דין מהמשרד בניו יורק לטפל בסידורים הראשונים, ובמקביל יצאתי בחזרה לניו יורק.



"במהרה התברר לי שלא נותר הרבה מה לעשות. מיידוף התוודה בפני בניו על מעשיו. הוא נעצר והודה בכל מעשיו. הרשויות פעלו מהר מאוד. הם יצאו למשרדים שלו בבניין הליפסטיק שבניו יורק. היו שם שתי קומות של מיידוף. באחת עשו עסקות אמיתיות, וזה היה בקומה ה-19. בקומה ה-17 עבדו 20 איש, אבל שם לא עשו שום עסקות. משם התנהלו מעשי הרמייה".



מיידוף עורר אנטישמיות על אף שחלק ניכר מהלקוחות שלו, ואולי רובם, הם יהודים.



"לא ערכתי בדיקה סטטיסטית, אבל אני מניח שזה נכון. לאנטישמים לא הפריע שהוא עשה את מה שעשה ליהודים. בשבילם זו אולי עוד הוכחה שיהודים הם כל כך גרועים, שהם עושים את מה שהם עושים גם לאחיהם".



הדעות חלוקות בקרב עמיתיו של סורקין למקצוע. יש התומכים בעמדתו: "בעצם הוא לא הציל אותו מעונש", אומר עורך דין אחד. "העבודה שלו היתה ברובה טכנית, לסגור את העניין וזהו". עורך דין אחר אומר: "זה נכון שזכותו של כל אדם להגנה, אבל למה אתה רוצה להגן על איש שכזה. תן למישהו אחר לעשות את העבודה הזאת. אני בטוח ששיקולי פרסום וכסף עמדו מאחורי ההחלטה".



אתה מכיר אנשים שהפסידו כסף אצל מיידוף?



"כן. יש אנשים שלא ידברו אתי יותר. זה כולל קרובי משפחה של אנשים שאני מכיר".



איך היתה האווירה בבית של מיידוף כשביקרת אותו?



"האווירה היתה קשה מאוד, כפי שאפשר היה לצפות. אני לא יכול להגיד יותר".



האם המשפחה בקשר עמו?



"אני לא רוצה להגיב. גם לא לשאלה מי מבקר אותו".



מיידוף, שנשלח לכלא ל-150 שנות מאסר ביוני 2009, היה מעורב בהונאת הפונזי הגדולה בעולם. על פי הערכות, ההפסדים שיצר הגיעו לכ-65 מיליארד דולר. ואולם יש להביא בחשבון כי הסכום כולל הפסדים על הנייר - כספם של המשקיעים, פלוס הרווחים שמיידוף הבטיח. לפני כשבוע פורסם ב"ניו יורק טיימס" כי כ-80% מלקוחותיו של מיידוף מחוץ לארה"ב (כ-720 אלף משקיעים) יקבלו בחזרה את כספם מהבנקים שדרכם השקיעו, בסך 15.5 מיליארד דולר - כספי הקרן, ללא התשואה שהובטחה להם. הלקוחות האמריקאים כנראה לא יקבלו בחזרה אפילו את הקרן. הם אף יידרשו להמתין זמן רב יותר לקבלת כספם, בין היתר מכיוון שחלקם השקיעו ישירות בחברה של מיידוף, שעוד נמצאת בהליכי פירוק - או דרך חברות קטנות יותר, הנעדרות את הגב הכלכלי של הבנקים האירופיים.



בפועל, אומר סורקין, הסכום המושקע היה קטן הרבה יותר. בקרנות של מיידוף היו 4,900 חשבונות ישירים, ואולם כ-3 מיליון משקיעים השקיעו באמצעות קרנות שונות ונפגעו ממנו - שיא חסר תקדים.



מיידוף יודע היטב למה בחר בסורקין. סורקין, שותף במשרד עורכי דין דיקנשטיין שפירא, כיהן בעבר כראש מחוז ניו יורק של רשות ניירות ערך בארה"ב (sec), וכסגן מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז מנהטן, ניו יורק. בשנות ה-90 הוא טיפל בפרשיות הבוילר רומס, חברות ברוקרים שמכרו מניות בלי שום ערך; וכן טיפל בפרשיות של מסחר על פי מידע פנים. כל אלה הקנו לו ניסיון רב בתחום עבירות צווארון לבן וניירות ערך.



"אני מוגבל בדיבור על פרשת מיידוף", מזהיר סורקין, "החקירה נמשכת". החקירה נסבה סביב השאלה אם אחיו ובניו של מיידוף היו קשורים לפרשה. נאמן מטעם המשקיעים מנסה למצוא כסף שמיידוף היה קשור אליו, כדי להחזיר כמה שיותר כסף למשקיעים.



איך הכרת את מיידוף?



"הכרנו בשנות ה-90, כשעבדתי במשרד עורכי הדין בראשותו של הווארד סקוואדרון, שמילא תפקידים בכירים בארגונים יהודיים. דיברנו זה עם זה, אבל אף פעם לא עבדנו ביחד, וגם לא היינו בקשר במשך שנים רבות".



לפי הפרסומים, היית מושקע אצלו.



"לא באופן ישיר. ב-1992, כשעבדתי בחברת עורכי דין אחרת, השקעתי 16 אלף דולר בשותפות מוגבלת של חברת עורכי הדין. הכסף הזה הושקע אצל מיידוף. ב-1995 עברתי לעבוד בחברת נומורה, סגרתי את החשבון הזה ועברתי להשקיע את הכסף במריל לינץ'".



על פי פרסומים שונים, להוריו של סורקין היה חשבון של 900 אלף דולר אצל מיידוף. "לאבי היה חשבון של 401k (סוג נפוץ של תוכנית חיסכון לפנסיה) אצל מיידוף. כשאבי נפטר, אמי קיבלה את החשבון הזה, על פי הצוואה. במארס 2007 נפטרה אמי, והכסף חולק לבקשתה בין שני נכדיה. סגרתי את החשבון והעברתי את הכסף לילדים שלי. מאז 2007, לא היה לי כל קשר למיידוף". כשקיבל עליו סורקין את ההגנה על מיידוף, היה צורך לוודא שאין לפרקליט קונפליקט של אינטרסים בעניין. השופט שבחן זאת קבע שסורקין יכול להמשיך בעבודתו.



האם האנשים של מיידוף ידעו מה קורה?



"עבדו בעבורו כ-20 איש. הם לא בהכרח ידעו מה קורה. יש עוד שני אנשים שהודו שידעו מה קורה. אחרים טיפלו בניירת, אבל העסקות עצמן 'טופלו' על ידי מיידוף. ואז הגיע המשבר הכלכלי. מיידוף קיבל בקשות להחזיר מיליארדי דולרים למשקיעיו. הוא הבין שתרגיל הפונזי שלו נחשף, והחליט להודות. תיאורטית, הונאת פונזי יכולה להימשך בלי סוף - כל עוד אנשים לא רוצים את הכסף שלהם בחזרה, וכסף חדש וטרי זורם לעושה העסקה. אבל במשבר כלכלי, אנשים רצו את הכסף שלהם".



אז למה היה לו צורך בסיוע שלך?



היו לנו שני ניצחונות. הצלחנו לשמור את מיידוף מחוץ לכלא במשך כמה חודשים, במעצר בית. בנוסף, בשיתוף עם עורך הדין של אשתו של מיידוף, רות, הגענו לפשרה עם הרשויות, שלפיה היא תשמור 2.5 מיליון דולר שיעזרו לה להתקיים".



אתה מבין שאנשים כעסו עליך כשמיידוף נשאר במעצר בית בפנטהאוס שלו, לאחר שמעשה התרמית נחשף?



"התפקיד שלי היה להגן על הזכות של מיידוף לקבל שחרור בערבות. זו זכות שמוקנה על פי חוק".



מי משלם לך?



"על השאלה הזאת אני לא יכול לענות".



בעצם ויתרת על משפט. הוא הודה וזהו.



"ברגע שמיידוף הודה בהאשמות שמיוחסות לו, אין טעם לקיים משפט. הכל היה על השולחן, וזה נגמר. לא היה אפילו טעם לערער. גם אם נערער והוא יקבל 50 שנה בכלא, והוא בן 72. האם זה ישנה במשהו?"



האם אתה עדיין עורך הדין של מיידוף? מה שלומו?



"טכנית, אני עדיין עורך הדין שלו. ביקרתי אותו בכלא. כתבתי לו. דיברתי עמו בטלפון. הוא בסדר, בהתחשב בנסיבות. היו שמועות שהוא הוכה בכלא, זה לא נכון. הוא מסתדר עם האסירים. יש לו עבודה בכלא. לפעמים הוא עובד בספרייה או במטבח. הוא מרגיש צער רב. הוא לקח אחריות על מעשיו".



האם הוא מבין את האנטישמיות שפרצה בגללו?



"הוא לא בפוקוס על זה, אבל מודע למצב".



למה אין ראיונות עמו? אסור לו?



"מותר לו להתראיין, אבל הוא החליט שלא. בין השאר, משום שהחקירה בעניין משפחתו נמשכת. יש אי הסכמות בעניין שלו. הוא טוען שהתחיל את מעשיו בתחילת שנות ה-90. התביעה טוענת שזה החל עוד קודם לכן".



האם יש לך טענות כלפי התביעה במשפט?



"הם עשו את עבודתם".



מה בעצם היקף הנזקים שגרם מיידוף?



"החישוב האחרון ששמעתי הוא כ-20 מיליארד דולר. אסור לשכוח שאנשים רבים משכו רווחים ממיידוף. בארגון הדסה אומרים שהם הפסידו 29 מיליון דולר, אבל במשך השנים הם משכו ממנו הרבה כסף. רבים הפסידו, אבל היו גם אנשים וארגונים שהרוויחו כסף".



מה דעתך על חקירת הממשל בנוגע להתנהגות של גולדמן סאקס, שהימרו נגד המשקיעים שלהם?



"ממה שאני קורא, אני לא חושב שיש כאן קייס חזק. המשקיעים הניזוקים הם משקיעים מתוחכמים והם לא עשו את שיעורי הבית שלהם. זה לא בלתי שגרתי שחברות פיננסיות עושות לונג ושורט בוזמנית".



איך אתה מעריך את הפעילות של רשות ניירות ערך האמריקאית?



"לממשלה אין מספיק כוח אדם כדי לטפל בכל הפרשיות בתחום ניירות הערך, אז הם בוחרים מקרים שהם חושבים שיהיה להם אימפקט, כדי להרתיע".