לפני שהבולדוזרים מחריבים: ביקור אחרון ברובע הדייגים של ולנסיה

גרדיאן "להיות לבד בוולנסיה", אמר פעם מבקר התיאטרון קנת טינאן, "זה כמו להיות דרך קבע במרחק של 20 דקות בלבד מהתאבדות".



ולנסיה, העיר השלישית בגודלה בספרד, עברה כברת דרך מאז שטינאן כינה אותה "בירת האנטי-תיירות העולמית" לפני 40 שנה. הרובע העתיק של העיר שופץ, "עיר האמנויות והמדעים" (ciudad de las artes y las ciencias) - פנטסיית עידן החלל של האדריכל סנטיאגו קלטראווה - הושלמה כמעט לחלוטין, ומרוץ היאכטות היוקרתי "גביע אמריקה" נערך בעיר מאז 2007. בנוסף, ב-2008 אירחה העיר טורניר של פורמולה1. מעיר נשכחת ומעט מוזנחת לעומת ערים אחרות בספרד, נהפכה ולנסיה ליעד תיירותי מבוקש.



לאור הגאווה המחודשת בהישגי עירם, אפשר היה לצפות שתושבי ולנסיה לא יחזרו לעולם על הפשעים האדריכליים שבוצעו בעיר בעבר, ושבנייתם של בנייני דירות חסרי אופי ומבני בטון לאורך קו החוף לא תהיה אלא זיכרון כואב ומרוחק. טעינו.



אם אתם נמצאים השנה בוולנסיה, אל תשכחו לבקר ברובע הדייגים העתיק, el cabanyal. תכשיט זה של מעמד הפועלים, שנבנה בסגנון ארט-נובו, נחשב באופן רשמי לאזור היסטורי מוגן, אך ייתכן כי לא יתקיים בצורתו הנוכחית במשך זמן רב. אם אנשי העירייה יצליחו במזימתם, ינקבו בולדוזרים חור עצום בגודלו באמצע הרובע כדי להאריך כביש מודרני המוביל ממרכז העיר אל הים. תושבי הרובע מחו נגד התוכניות, ובית המשפט העליון בספרד הורה על עצירת ההרס, אך ראש העיר ולנסיה, ריטה ברברה, התעקשה כי התוכנית תצא לפועל.



el cabanyal, הקיים מאז המאה ה-13, נהפך לשמן הכולל של שלוש שכונות נפרדות השוכנות צפונית לנמל ולנסיה - el canyamelar, el cabanyal ו-cap de fran?a. את שמו, רובע הדייגים, הוא חב לצריפי הדייגים עם גגות הקש, או באראקאס (barracas), כפי שהם מכונים, שבעבר שכנו בחוף. את שרידיהם של חלק מהצריפים עדיין אפשר לראות כיום. שריפה גדולה שהתרחשה בסוף המאה ה-18 והתרחבותו של נמל העיר הובילו להחלפתם של הבאראקאס בבתים אלגנטיים בני שתיים-שלוש קומות, שעוצבו במסורת העתיקה וקושטו באריחים בצבעים בהירים, לפי הסגנון השולט באותו זמן.



ארט-נובו הוא אמנם הסגנון הדומיננטי ברובע, אך תוכלו למצוא בו גם סוגים רבים אחרים, מבארוק ועד לסגנון אקלקטי ואפילו כמה דוגמאות של סגנון הדומה לארט-דקו. התושבים יספרו לכם שסביהם לא דאגו יותר מדי לשמירה על טוהר העיצוב כשבנו את הבתים, הם פשוט השתמשו בכל החומרים שהיו ברשותם. הרגישות הים תיכונית לאור ולצבע ורמה מסוימת של ניסיון לעמוד בסטנדרטים של השכנים יצרו אזור ייחודי, שתואר על ידי מבקרים רבים כ"מוזיאון באוויר הפתוח".



האריחים, רובם בגווני כחול, ירוק ולבן, מרווחים לרוב כך שהם יוצרים תבנית מזוגזגת, הדומה ללוח דמקה. הדבר יוצר רושם חיוני והרמוני. מעל מפתני הדלתות של בתי הרובע תוכלו למצוא את פניו של אל הים מביטים אליכם, או פסיפסים המתארים את המנהג המכונה pesca dels bous - דיג רשת שבו נמשכו סירות לחוף באמצעות שוורים. האמן המקומי חואקין סורולה תיאר מנהג זה בכמה מציוריו האימפרסיוניסטיים.



לכו בין רחוב אחד לשני



זהו רובע שבו מומלץ לשוטט באטיות, לעבור מרחוב אחד לאחר וללמוד להכיר את הקהילה המקומית, שעדיין מחזיקה בתחושה חזקה של זהות עצמאית. אף שהרובע הוא חלק רשמי מהעיר כבר מאות שנים, המקומיים עדיין אומרים שהם "הולכים לוולנסיה" אם הם נוסעים למרכז העיר. התחילו את הסיור שלכם בסמוך לסופו של הנמל ולכו לאורך רחוב carrer de la reina. זהו העורק הראשי של הרובע, הנמשך מצפון לדרום. רשת הבתים מתוכננת כך שהבתים בנויים ממזרח למערב, כדי ליהנות מרוחות המזרח הקרירות הנושבות מכיוון הים בחודשי הקיץ. אם תמשיכו לשוטט תגיעו ל-avinguda mediterr?nia, המוביל מהים לשוק המקורה. כאן באמת מתחיל הרובע, וזהו האזור שייפגע יותר מכל על ידי תוכניותיה של העירייה. כאן גם תוכלו למצוא חלק מהבתים היפים ביותר.



מצאו את רחוב carrer barraca ואת הרחובות המקבילים אליו, ותנו לעיניכם לשוטט. ברחוב carrer progr?s חפשו את בית מספר 262, עם אריחיו בצבעי טורקיז ולבן, פסיפסי האמפורה מעל חלונותיו ופתחי הניקוז המעוצבים כמו גריפונים. בית מספר 279, בצבעי ירוק ולבן, הוא בעל עיצוב רגוע יותר אך לא פחות מדהים. מעבר לפינה, ברחוב carrer padre lu?s navarro, כוסה הפתח הצר של בית מספר 309 באריחים מודרניים, עם מוטיב של ירקות בצבעי ירוק וצהבהב.



רבים מהבתים האלה מתחילים ברחוב אחד ומסתיימים באחר. פצחו בשיחה עם אחד המקומיים ואולי גם תוזמנו להציץ בפנים. כשדלתות העץ הגדולות נפתחות, הן חושפות סלונים בעלי עיצובים מורכבים יותר, עם מסגרות חלון אלגנטיות ותקרות קעורות. באחד מהבתים אפילו תוכלו ללון: מלון b&b cabanyal נמצא ברחוב carrer josep benlliure. המלון, ששופץ באחרונה, מנוהל על ידי זוג צעיר וידידותי שישמח לספר לכם כל מה שתרצו לדעת על האזור ועל המסורות המקומיות שלו, או שיוכלו לקשר ביניכם לבין קבוצה העורכת סיורים מודרכים ברחובות הרובע. הלינה במקום גם משתלמת במיוחד, עם תעריף של 20 יורו ללילה בלבד, כולל ארוחת בוקר.



עם זאת, ראוי להזהיר כי הודות לשנים של הזנחה מצד הרשויות נהפך האזור למקלט בטוח עבור סוחרי סמים. לא נשקפת סכנה לביטחונכם, אך מומלץ שתהיו ערנים למתרחש.



לא קשה למצוא מקומות טובים לאכול בהם, במיוחד מסעדות דגים. מסעדת casa monta?a (carrer josep benlliure 69) היא חנות יין (bodega) שנהפכה לאחת מהמסעדות/ טאפאס באר הטובות בעיר, במידה רבה הודות למרתף היין העצום שלה, הכולל 20 אלף בקבוקים. במסעדת el cabanyal (carrer de la reina 128) הנמצאת ממש במוקד השיפוצים העירוניים, מבקרים לעתים קרובות גם הבכירים שמעוניינים כעת להרוס חלק מהבניינים באזור. מסעדת casa guillermo (carrer progr?s 15) ידועה בעיר כביתו של "מלך האנשובי" המקומי.



המסעדה החביבה עלי היא bodega la (pascuala (carrer eug?nia vi?es 177 הנמצאת במרחק רחוב אחד בלבד מהחוף. מדובר בפאב שכונתי אותנטי, רועש, צפוף ומעט מלוכלך, עם שורות של בקבוקי ברנדי מלאי אבק המעטרים את קירותיו. המקום מציע כריכים זולים וגדולים עם שמות כמו "הרפובליקני" ו"נותן השוחד", ופאייה טעימה ביותר בשישי בצהריים. מדובר במקום מושלם למלא בו את הבטן לפני טבילה בים.



למרבה המזל, כיום רחוקה ולנסיה שנות אור מהעיר מעודדת ההתאבדות שטינאן הכיר, אך שעה שאתם שותים עוד כוס של ברנדי, קשה שלא לחשוב על כך שהמקום שבו אתם יושבים כעת עשוי בקרוב ליהפך לערימה של הריסות. עתידו של רובע הדייגים אפוף אי ודאות, אך כל עוד הוא עומד, מומלץ למבקרים בעיר לגלות את הפנינה הלא מלוטשת הזאת של הים התיכון, לפני שתימחק לנצח מעל פני האדמה.



טל בודנשטיין



הבעלים של רשת loveat ושל חברת morganic



נוף עוצר נשימה



"לצערי הייתי בוולנסיה רק פעם אחת. כמובן שנהניתי מהעיר, אבל המלון, "hotel las arenas balneario resort", זכור לי במיוחד. לא רואים הרבה מלונות כאלה בימינו: זה המלון הענק הראשון ברצועת חוף, עם ספא שבו תפריט טיפולים אינסופי ונוף עוצר נשימה של חוף הים הנפרש לפניו. במלון יש מסעדה מצויינת הנקראת sorolla , שמגישה אוכל מקומי עכשווי".



אריאלה שנאור



יו"ר אגודת אדריכלי הפנים



קשתות וקימורים



"האתר האדריכלי המרשים והנועז ביותר בוולנסיה, l'hemisf?ric, הוא הדובדבן שבקצפת בעיר המוגדרת כ"עיר האמנות, המדע, התרבות והאדריכלות". התפעמתי לראות את הקשתות, את הקימורים ואת גרמי המדרגות המשולבים בלוחות זכוכית מרהיבים. תוכלו למצוא בו פלנטריום, מוזיאון מדע, מוזיאון לאמנות ופארק לחקר הים, הכל תחת קורת גג אחת".



ספי דונר



מנכ"ל sportsevent



למען הקבוצה



"בעיר מתקיים מרוץ אירופה אחת לשנה: שלושה ימים של מרוץ פורמולה1 היוקרתי, ושלושה ימים של מרוץ האופנועים בסבב המוטו ג'י.פי. בנוסף לכך, בוולנסיה יש קבוצת כדורגל מצליחה המשתתפת החל בתחילת ספטמבר ועד לסוף מאי בליגה הספרדית ובליגת האלופות. הקבוצה משחקת באצטדיון מסטאייה, שניחן באווירה חמה וידוע בקרב אוהדי הכדורגל".



משה טריואקס



מנכ"ל משותף של מטר הוצאה לאור



הפאייה הכי טובה



"ולנסיה הוכתרה כבירת הפאייה הספרדית, וכששאלתי את השוער במלון על המסעדה הטובה בעיר לפאייה, הוא המליץ על לה פפיקה שעל חוף הים. זאת מסעדה ולנסיאנית מסורתית הפועלת מאז 1898. ארנסט המינגווי וסלבריטאים אחרים נהגו לסעוד בה. ספרנו 30 מנות, חלקן עם אורז בלבד וחלקן עם פירות ים או עם בשר". lapepica.com.