מה רוצים העובדים? כסף, כסף, כסף

>> אומרים שהזיכרון האנושי קצר מאוד, ובישראל הוא קצר במיוחד. הנתונים החדשים של סקר ציפיות העובדים של מגזין themarker ו-bdi מוכיחים כי ההנחה הזו אינה רחוקה מהמציאות. כמו בחמש שנים האחרונות, גם במהלך 2009 הוצגו בפני אלפי עובדים 11 קריטריונים המגדירים את ציפיותיהם ממקום העבודה.

בין הקריטריונים שאותם התבקשו העובדים לדרג היו שכר, יחסי עבודה, חוסן החברה, אופק המקצועי, גמישות ורווחה. הדירוג אינו משקף סיכום של המצוי, אלא של משאלות הלב והציפיות של העובדים.



המשבר העולמי בשנה שעברה בא לידי ביטוי מובהק גם בציפיות העובדים. כשהכותרות המאיימות זעקו מעל דפי העיתונים וגלי הפיטורים חדרו היטב לתודעה (ולכיס), בחרו כל העובדים להעמיד במקום הראשון את היציבות התעסוקתית. אך טבעי הוא שבימי סערה מחפש העובד מקום שבו יחשוש פחות מהצטרפות למעגל האבטלה.



הצורך בביטחון תעסוקתי בא לידי ביטוי גם בטבלת 50 החברות שהכי כדאי לעבוד בהן בשנה שעברה. וכך, הבנקים הגדולים - פועלים ולאומי - שנחשבו לאיים של יציבות, תפסו את המקום השני והשלישי בדירוג אחרי אינטל, חברת ההיי-טק שלא פיטרה עובדים, לא קיצצה במשכורות ואף הרחיבה את מעגל כוח האדם בימים הקשים.



ברבעון השני של 2009 החל שוק העבודה להתייצב וגרף האבטלה החל להראות ירידה הדרגתית (נכון להיום שיעור האבטלה בישראל הוא 7.6%). למעט גל קטן נוסף של פיטורים לקראת סוף הרבעון הרביעי, תחושת המשבר הלכה והתפוגגה. אמנם כפי שנהוג לומר בעגה המקצועית, השוק הוא עדיין "שוק של מעסיקים", אך הביקושים הגדלים מסייעים לעובדים, שצוברים שוב כוח.



ממש כמו המשבר, גם האופטימיות לא דילגה מעל דירוג הציפיות של העובדים: במקום הראשון בדירוג כלל מגזרי המשק עומדים השנה תנאי השכר, בעוד שהיציבות התעסוקתית וחוסן החברות דורגו במקום השני והשלישי.



לדרישה לתנאי שכר, מצטרף גם מרכיב יחסי העבודה - שעלה אף הוא לעומת השנה שעברה. שני השינויים האלה מוכיחים שוב שכשעובדים מרגישים קצת יותר חזקים הם נוטים לצפות ל"אקסטרות" (שכר גבוה יותר, יחס של כבוד מצד המעסיק), בעוד שבימי משבר הם מתכנסים לדרישות הבסיסיות ביותר.