טעם החיים? לא עבור עובדי קוקה קולה

>> במאי 1996 נרצח איזדרו גיל בפתח מפעל למילוי בקבוקים של חברת קוקה קולה בקולומביה. בנתיחת גופתו נמצאו לא פחות מתשעה כדורי רובה.

גיל, שהיה מנהיג איגוד פועלי המזון בקולומביה, לא היה חבר האיגוד היחיד שזכה לגורל טרגי. מאז 1986 נרשמו במדינה כ-4,000 מקרי רצח של חברי איגודים מקצועיים ומאות מקרים של איומים וחטיפות. רק בחמישה מקרים הועמדו חשודים לדין ובכל המקרים לא נמצאו בסופו של דבר אשמים.



בשנת 2002 חברו שני עורכי הדין המתמחים בזכויות אזרח, דניאל קובליק ופרי קולינגסוורת', לארגוני העובדים בקולומביה. יחד עם האסטרטג ריי צ'רלס יצאו השלושה בקמפיין בינלאומי שמטרתו להוכיח את הקשר לטענתם בין קוקה קולה למקרי הרצח. סיפור המאבק תועד בסרט "תיק קוקה קולה", שישודר מחר בערוץ yes דוקו.



המאבק של העובדים החל בתביעה משפטית שעוררה עניין בקרב סטודנטים במכללות. התוצאה: יותר מ-30 קמפוסים ברחבי ארה"ב שהוציאו את מכונות השתייה של קוקה קולה מחוץ לתחום. זה לא עזר. ראשי החברה סירבו להודות בקשר למעשי האלימות.



מסתבר שגם העובדים שאינם מאוימים בחייהם לא רווים נחת. שני עובדים המועסקים כנהגי משאיות בקולומביה מספרים כי נדרשו להביא ערב כדי להתחיל לעבוד בחברה. בהמשך, האחריות על מה שקורה מרגע היציאה מהמפעל מוטלת רק על כתפם: אם הם מותקפים או נשדדים - תופעות נפוצות בקולומביה - זו בעיה שלהם, ועליהם לשלם עבור החוסרים. בנוסף, עליהם לשלם תמורת ביטוח ומדים. הם גם מאוימים חדשות לבקרים שאם יצטרפו לאיגוד יפוטרו לאלתר.



"קוקה קולה בנתה לעצמה במשך שנים מוניטין של חברה כייפית בעוד שהאמת היא שמדובר בחברה נצלנית שאין לה קווים אדומים", אומר צ'רלס. "הדבר החשוב מבחינתנו הוא שהמשקיעים של החברה ברחבי העולם ייחשפו לזוועות שעושים בשמם".