אומריקס ורוברט טאוב: המדינה תובעת מאיתנו חצי מיליארד שקל כדי להשיג כותרות

חצי שנה לאחר שהמדינה הגישה תביעה בסך חצי מיליארד שקל נגד חברת אומריקס והיזם רוברט טאוב בשל הפרת זכויות יוצרים הגישו היום אומריקס וטאוב את כתבי ההגנה מטעמם.



לטענת אומריקס, המדינה הפרה ברגל גסה את חובתה שלא להגיש תביעות סרק ולא היססה להגיש תביעת ענק חסרת בסיס מבלי לבצע בדיקה מינימלית של העובדות. "רובן ככולן של הטענות והעובדות שנטענו בכתב התביעה, הופרחו לחלל האוויר כניחושים וספקולציות פרועות, וזאת במקרה הטוב, והן אינן עולות בקנה אחד עם המציאות" נכתב בכתב ההגנה. אומריקס מלינה עוד כי התביעה הוגשה זמן רב לאחר חלוף תקופת ההתיישנות וכי סכום התביעה נקבע רק מכיוון שלמדינה פטור מתשלום אגרת משפט.




טאוב, ששימש מנכ"ל אומריקס, הגיש כתב הגנה בנפרד ובו הוא טוען כי מטרתה האמיתית של התביעה היא ליצור לחץ על עובדי מדינה שסרחו. "על מנת להשיג מטרתה הגישה המדינה תביעה אישית נגד טאוב, יזם ציוני שהשקיע מיליוני שקלים בחברות ישראליות, והאשימה אותו בהאשמות שווא מופרכות תוך גרימת נזק כבד לשמו הטוב" כותב טאוב להגנתו. עוד הוא מסביר כי סכום התביעה המופרז ננקב מאחר שהמדינה פטורה מתשלום אגרה והוא נועד לייצר כותרות בעיתונות, לגייס דעת קהל לטובת המדינה והוא מצביע על "הלך רוחה החמדני של המדינה ועל חוסר יכולתה להציג נזק שנגרם לה, שהרי מחיר המכירה של אומריקס לג'ונסון אנד ג'ונסון אינו רלבנטי כלל".



בדצמבר 2009 תבעה המדינה חצי מיליארד שקל מחברת התרופות אומריקס ומהיזם רוברט טאוב שלטענתה גזלו ממנה את זכויותיה בתכשיר הדבק הביולוגי. לשיטת המדינה "במשך שנים רבות גזלו הנתבעים מהמדינה, באופן שיטתי ובדרכי תרמית, טכנולוגיה יקרת ערך שזכות הקניין בה נתונה למדינה ונהגו בקניינה של המדינה כבתוך שלהם".



ה"דבק ביולוגי" הוא תכשיר מציל חיים המיוצר מנוזל הדם ומשמש לעצירת דימומים קשים ולקרישת הדם. לפי המדינה, מוצרי הדבק הביולוגי של אומריקס מבוססים על המצאה של עובד המדינה, פרופ' אוריאל מרטינוביץ', מנהל המרכז להמופיליה בבית החולים שיבא. לטענתה, מוצריה של אומריקס פותחו תוך שימוש במשאבי בית החולים, בתשתיותיו המחקריות, בתקציבו ובסיוע מומחים נוספים המועסקים בבית החולים על ידי המדינה. על כן, נטען בתביעה, הטכנולוגיה עליה מבוססים תכשירי הדבק הביולוגי וכל הזכויות בה שייכות למדינת ישראל.



בסוף 2008 רכשה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון את אומריקס בסכום של 438 מיליון דולר. בעקבות הפרסום הרב הסתבר למדינה כי בחלק מהפטנטים רשום מרטינוביץ' כממציא. בפגישות שערכו נציגי המדינה עם האחרון הוא התוודה על קשריו עם החברה. כך גילתה המדינה, לטענתה, כי הטכנולוגיה עליה מבוססים מוצרי הדבק של אומריקס הועברה לחברה ללא רשות וללא סמכות ממרטינוביץ', וכי החברה רשמה פטנטים המבוססים על הטכנולוגיה שפיתח בישראל ובכל העולם.



ואולם המדינה החליטה שלא לנקוט נגד מרטינוביץ' בהליכים, לאור שיתוף הפעולה שלו במסירת מידע למדינה שיאפשר לה לממש את זכויותיה במוצר. המדינה טוענת כי אומריקס ומי שעמד אז בראשה, רוברט טאוב, פעלו לנשל את המדינה מזכויותיה ולהשתמש בטכנולוגיה מבלי לשלם עבורה תמורה כלשהי למדינה, למרות שידעו כי מרטינוביץ' הוא עובד מדינה וכי ביצע את פעילות הפיתוח במסגרת עבודתו.



אומריקס גורסת כי "סכום התביעה 'מצוץ מן האצבע' וכי למדינה אין כל זכות ביחס לפטנטים באופן מובהק". לגרסת החברה, רשויות הפטנטים בארה"ב ובאירופה קבעו לפני למעלה מעשור שהרעיונות אותם המדינה מייחסת למרטינוביץ' אינם חדשניים אלא כלולים בפטנטים קודמים.



אומריקס קובלת כי שיבא ידע כבר בדצמבר 2008 כי ג'ונסון אנד ג'ונסון הגישה הצעת רכש לרכישת מניות החברה שעל שמה נרשמו הפטנטים ובית החולים חיכה עד לסיום העסקה ורק ארבעה ימים לאחר סיומה שלח מכתב ובו טען שהזכויות בחלק מהפטנטים שייכות לו.



אומריקס וטאוב סבורים עוד כי על התביעה להידחות בשל התיישנות ושיהוי ניכר בהגשתה מאחר שגזל הפטנטים לכאורה בוצע בשנות ה-90' ובטרם הוקמה החברה, בעוד התביעה הוגשה ב-2009. לשיטתם, הסיבות האמיתיות להגשת תביעת הסרק לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הן שינוי המדיניות של המדינה לעמוד על זכויותיה הקנייניות ורצון לשנותה גם רטרואקטיבית. אומריקס מוסיפה כי המדינה רצתה לייצר הד תקשורתי בטרם יתפרסם דו"ח מבקר המדינה ממאי 2010 שבו מצא המבקר כי המדינה לא פעלה להגן על תוצרי הידע והקניין הרוחני שהפיקה מערכת הבריאות הממשלתית בשל מחלוקת בין משרד האוצר למשרד הבריאות - שנמשכת כעשור.



טאוב בהגנתו מוסיף כי "למרטינוביץ' לא היה יד ורגל בהליך הפיתוח של הדבק הביולוגי הנוזלי, תהליך פיתוח שארך שנים ועלה מיליוני דולרים". הוא תוקף את המדינה שלשיטתו "נוקטת עמדה צבועה בבואה לדרוש פיצוי מאומריקס ומטאוב, שהרי גם לו היתה נעשית אל המדינה פניה, היא לא היתה מקציבה ולו שקל בודד למחקר ופיתוח הדרושים, והיתה מזניחה את הפרויקט ומעולם לא היתה מגיעה לשלב היצור המסחרי".



אומריקס מיוצגת על ידי עו"ד משה בלטר, אהוד גוט, לימור סובול, רענן בר זוהר וענבל אלקיים ממשרד בלטר, גוט, אלוני ושות'. טאוב מיוצג על ידי עו"ד יונתן אגמון והגר ראב"ד ממשרד סורוקר-אגמון.