>> קבוצת עותרים הגישה באחרונה עתירה לבג"ץ, שבה נדרש בית המשפט להורות על הפסקת תקצוב המוסדות שאינם מלמדים את מקצועות הליבה. זאת, בשל חקיקתו של חוק עוקף בג"ץ מ-2008 שמאפשר למוסדות החינוך החרדיים לפעול ללא פיקוח של משרד החינוך. לדעת העותרים, החוק אינו חוקתי בשל פגיעתו בזכויות האדם של הציבור החרדי.
העתירה לבית המשפט משרתת שתי תכליות. הראשונה ישירה: ביטולו של החוק, שיגרור את הפסקת תקצוב מרבית מוסדות החינוך החרדיים. השנייה עקיפה: לחייב את הציבור החרדי בלימודי הליבה. הגשת העתירה לא תשרת אף לא אחת משתי התכליות.
קשה להניח שהתקציבים יקוצצו. הפוליטיקאים החרדים, שבהם פרלמנטרים מנוסים, וחלקם אף מחזיקים בתפקידי מפתח קואליציוניים, ימצאו את הדרך החוקית, המנהלית או החוזית, להעברת התקציבים מהקופה הציבורית.
מהפן האידיאולוגי, מי שחושב שמכה בכיסם של המוסדות החרדיים תוביל לשינוי תפישתי, טועה בגדול. במצב כזה החרדים יתבצרו בעמדתם ויתרחקו עוד יותר מהקונסנזוס. הנטל הכלכלי של מוסדות החינוך החרדיים ייפול אז על כתפי ההורים, ויהפוך עניים לעניים יותר.
מלחמה על שליטה בתוכני הלימוד במוסדות החינוך החרדיים היא מלחמה על עצמאות ההנהגה החרדית. היא תאחד את הציבור החרדי כולו סביב אויב משותף, שמנסה לתפישתם לפגוע בעצמאותם. מלחמת הליבה תיהפך כך למלחמת דת.
העתירה לבית המשפט היא איוולת פופוליסטית, שתקצור כותרות, אך לא תשיג אינטגרציה אמיתית. מדובר במלאכה עדינה, ארוכה, שדורשת שינוי פנימי שנובע מבוגרי הישיבות. לפני עשור פעלו שתי ישיבות חרדיות שתלמידיהן ניגשו לבחינות הבגרות. כיום פועלות כעשר ישיבות כאלה, שאינן עומדות בלחץ המבקשים להצטרף.
אם העתירה עוסקת רק בתכליתה הישירה - קיצוץ התקציבים, ייתכן שתשיג את מטרתה. אלא שהעותרים והתומכים בהם מאמצים שיח של אכפתיות (אלעזר שטרן, "עתירה לבג"ץ", ynet, 16 במאי) ושל דאגה ליחד החרדי נוכח כשל בייצוג ההנהגתי (מרדכי קרמניצר, "איך לא ללמד דמוקרטיה", "הארץ", 18 במאי). תהליכים כוחניים לא יסייעו למטרה זו.
הכותב הוא מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
כוחנות נגד החרדים נדונה לכישלון
חיים זיכרמן
8.6.2010 / 6:59