"המדינה הפקירה במשך שנים את זכויות הקניין הרוחני שלה"

>> חצי שנה לאחר שהמדינה הגישה תביעה בסך חצי מיליארד שקל נגד חברת אומריקס והיזם רוברט טאוב בשל גזל זכויותיה הקנייניות, הגישו אתמול אומריקס וטאוב את כתבי ההגנה מטעמם. לטענתם, על התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, שכן גזל הזכויות לכאורה בוצע בשנות ה-90, לפני הקמת החברה, בעוד התביעה הוגשה ב-2009.

לשיטתם, הסיבות האמיתיות להגשת התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות הן שינוי המדיניות של בתי החולים הממשלתיים ומשרדי הממשלה ביחס לבעלות על פטנטים, ורצונה של המדינה לשנות את מדיניותה רטרואקטיבית. "במרוצת השנים בתי החולים הממשלתיים לא רשמו פטנטים ולא סחרו בקניין רוחני", טוענת אומריקס. "בתי החולים לא ידעו כיצד עושים זאת, ולא רצו לעשות כן".



לטענת אומריקס וטאוב, המדינה הפקירה לאורך שנים את זכויות הקניין הרוחני שלה, וכי מדיניות המדינה ביחס לבעלות בפטנטים שונתה רק ב-2005 ללא התייחסות רטרואקטיבית. אומריקס מוסיפה כי המדינה רצתה לייצר הד תקשורתי לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה ממאי 2010, שבו נכתב כי המדינה לא פעלה להגן על תוצרי הידע והקניין הרוחני שהפיקה מערכת הבריאות, בשל מחלוקת בין משרד האוצר למשרד הבריאות.



בדצמבר 2009 תבעה המדינה בבית המשפט המחוזי בתל אביב חצי מיליארד שקל מחברת התרופות אומריקס (שנרכשה בסוף 2008 על ידי ג'ונסון אנד ג'ונסון) ומרוברט טאוב, ששימש בשעתו כמנכ"ל אומריקס. לטענת המדינה, אומריקס וטאוב גזלו ממנה את זכויותיה בתכשיר הדבק הביולוגי, תכשיר מציל חיים המשמש לעצירת דימומים קשים.



לפי המדינה, מוצרי הדבק הביולוגי של אומריקס מבוססים על המצאה של עובד המדינה, פרופ' אוריאל מרטינוביץ', מנהל המרכז להמופיליה בבית החולים שיבא, שהעביר לחברה ללא רשות את הטכנולוגיה שעליה מבוסס המוצר. לטענתה, מוצריה של אומריקס פותחו תוך שימוש במשאבי בית החולים, בתשתיותיו המחקריות ובתקציבו, ובסיוע מומחים נוספים המועסקים בבית החולים על ידי המדינה.



אומריקס גורסת כי סכום התביעה דמיוני וכי למדינה אין כל זכות ביחס לפטנטים באופן מובהק. לטענת החברה, רשויות הפטנטים בארה"ב ובאירופה קבעו לפני יותר מעשור שהרעיונות אותם המדינה מייחסת למרטינוביץ' אינם חדשניים, אלא כלולים בפטנטים קודמים.



טאוב הגיש כתב הגנה בנפרד ובו הוא טוען כי מטרתה האמיתית של התביעה היא ליצור לחץ על עובדי מדינה שסרחו ולא דיווחו על המצאות.



כתב ההגנה תוקף את המדינה שלשיטתו "נוקטת עמדה צבועה בבואה לדרוש פיצוי מאומריקס ומטאוב, שהרי גם לו היתה נעשית אל המדינה פנייה, היא לא היתה מקציבה ולו שקל בודד למחקר ופיתוח הדרושים ומגיעה לשלב הייצור המסחרי". אומריקס מיוצגת על ידי משרד בלטר, גוט, אלוני ושות'. טאוב מיוצג על ידי משרד סורוקר-אגמון. (ת"א 26859-12-09).