יונתן כץ: "הגירעון ב-2002 יעלה ל-5.5%-6% מהתוצר"

מנהליו הבכירים של בנק ישראל אמרו לא פעם בעבר שקשה לרכוש אמינות, אך קל לאבד אותה. הדברים כוונו במרבית המקרים לממשלה ולמשרד האוצר במטרה להרתיע מפני פריצה תקציבית. בשבוע שעבר חווה הבנק המרכזי את נכונותה של המימרה על בשרו.



נגיד הבנק, דוד קליין, נשא דברים מעל כל במה אפשרית בשבוע שעבר כדי להרגיע את שוק המט"ח, להמריץ את הממשלה לקיים את חלקה בעסקת החבילה, ואולי גם כדי להכשיר את הקרקע להעלאת הריבית. כמו במקרים אחרים, בא הריבוי הפתאומי של חשיפה תקשורתית על חשבון האיכות, וקשה היה להבין מהנגיד אם דחיית אישור התקציב המתוקן תגרור העלאת הריבית בתגובה לחוסר שקט בשוק הכספים, או שהבנק המרכזי ימתין עד שיגיע למסקנה בדבר השפעת הפיחות והמדיניות התקציבית המרחיבה על המחירים.



הצורך בהתערבות מילולית נוצר ככל הנראה עקב החשש מפני מעבר מאסיווי של כספים מהאפיק השקלי למכשירים המט"חיים, ועלייה בציפיות האינפלציוניות. העלייה בשער החליפין הביאה את הציפיות האינפלציוניות ל-12 החודשים הקרובים, כפי שהן נמדדות על ידי הבנק המרכזי, ליותר מ-3%.



הבנק המרכזי, שמייחס את מירב ההשפעה על המחירים בשוק איגרות החוב הצמודות לגופים מוסדיים פטורים ממס, כמו קופות גמל, מודד את הציפיות על פי הפער בין תשואת הברוטו היחסי של איגרות החוב הצמודות, כלומר התשואה הגלומה ברכישת האיגרת בבורסה בנקודת זמן מוגדרת לגופים מוסדיים שפטורים ממס, לבין תשואת איגרות החוב השקליות הלא צמודות לטווח זהה.



חזאי האינפלציה העלו גם את אומדניהם. בנק הפועלים העלה את תחזית האינפלציה ל-12 החודשים הקרובים מ-1.7% בתחילת שבוע המסחר ל-2.6% בסופו. עיקר השינוי צפוי במדד ינואר 2002 שיעלה ב-0.7% בהשוואה לאומדן קודם של 0.1%. נשואה זנקס עידכנה את מדד סביבת האינפלציה מ-4.2% ל-4.6%.







גורם אחר שעלול לעורר דאגה בבנק המרכזי היא העובדה שגם ציפיות האינפלציה לטווח ארוך יותר של 6-3 שנים עלו מעל לרף העליון של יעד האינפלציה ארוך הטווח (3.0%-1.0%), והגיעו ל-3.5% בקצה הקצר, ואף ל-5.5% בטווח של 5 שנים. הבנק המרכזי עשוי לשאוב נחמה מסוימת מהתכנסות ציפיות האינפלציה לטווח של 6 שנים ויותר ל-2%, כלומר למכרז היעד בתנאים של יציבות מחירים.



החריגה של הציפיות האינפלציוניות הנגזרות משוק ההון לטווח הבינוני-הארוך עלולה להצביע על שחיקה מסוימת באמינות בנק ישראל, בניגוד לעלייה בציפיות לטווח קצר, שניתן להסבירה כתיקון חד פעמי של המחירים, בעקבות העלייה בשער החליפין של השקל.



התייצבות הציפיות ברמתן הנוכחית היא כשלעצמה איתות אזהרה מבחינת הבנק המרכזי. התפתחות אחרת שעלולה להמריץ את בנק ישראל לשקול העלאת ריבית היא חוסר היכולת של ראש הממשלה ושר האוצר להעביר קיצוץ של 6 מיליארד שקל בתקציב 2002.



אריק שרון אינו יכול לשמור על מסגרת התקציב, וסילבן שלום שהיה מדובריו הראשיים של חוק הנגב אינו יכול לצאת נגדו. קליין מגלה איפוא ששילם מראש, וביוקר עבור סחורה פגומה, שספק אם יקבל. גם אם היתה ההחלטה על הקיצוץ בתקציב מיושמת במלואה, נראה שלא היה די בכך. פרסום הנתונים הרשמיים על הגירעון ב-2001 גילה כי קצב גביית המסים ירד משמעותית ברבעון הרביעי של 2001.



החשב הכללי, ניר גלעד, הסביר את צמיחת הגירעון ב-2001 ל-21.3 מיליארד שקל (4.6% תוצר) בירידה דרמטית ובלתי צפויה בהיקף גביית המסים ברבעון הרביעי של 2001 לקצב חודשי של 6 מיליארד שקל בהשוואה לגבייה של 7.3 מיליארד שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה.



שר האוצר ומנהליו הבכירים צפו בתדריכים שנתנו ברבעון השלישי של 2001 לקראת הגשת התקציב המתוקן כי הגירעון ב-2001 יסתכם ב-4.0% תוצר, ואם לא ידעו לאמוד את הגבייה בזמן אמת יש חשש שגם תחזית הגירעון המעודכנת ל-2002 זקוקה לרענון.תקציב 2002 החדש מבוסס על ההנחה שגביית מס הכנסה ב-2002 תסתכם ב-88.6 מיליארד שקל. נציב המס הקודם, יוני קפלן, העריך במסיבת עיתונאים שכינס לפני שסיים את תפקידו כי גביית מס הכנסה ב-2002 תרד ל-80 מיליארד שקל. הסבריו של קפלן אז נשמעים רלוונטיים מתמיד, והאומדן אולי מוטה כלפי מעלה.



האירוע המשולב של הפחתת הריבית ופיחות בשער החליפין ייצור השפעות מנוגדות על גביית המסים ב-2002. הפחחת הריבית תקטין את הוצאות המימון של חברות ותגדיל את רווחיהן. נוסף על כך, גופים גדולים עשוים להקדים תשלומים למס הכנסה ואולי אף להגדיל אותם, כדי ליהנות מריבית הזכות של 4% שנותן מס ההכנסה. העליות החדות בשוק המניות בשבוע האחרון של 2001 יתרמו גם הן לעלייה בגבייה.



עם זאת, הפיחות בשער החליפין ל-4.41 שקל לדולר בסוף 2001 יגדיל את הוצאות המימון של החברות, והירידה בשכר הממוצע למשרת שכיר תקטין את הגבייה, כך שבשלב זה נראה שמיסי ההכנסה שייגבו ב-2002 עלולים להיות נמוכים אף מ-80 מיליארד שקל ב-2002, כך שהגירעון בתקציב 2002 לא יהיה 3% תוצר אלא 4.5% לפחות.



נגיד בנק ישראל התייחס לשליטה הרופפת בביצוע התקציב, והתריע מפני ההשפעה השלילית שתהיה לפוליטיזציה של תהליך קבלת ההחלטות על יציבות המחירים. התבטאות כזו של קליין פחות מחודש לאחר שדיבר על שינוי בתמהיל המדיניות שאיפשר הפחתת ריבית של 2%, יכולים להתפרש כניסיון להכשיר את הקרקע להעלאת ריבית.



אסטרטג המקרו של הדסק הבינלאומי של בנק ההשקעות אופק, יונתן כץ, מעריך שהגירעון התקציבי ב-2002 יגיע ל-5.5%-6% תוצר. כץ מסביר שהעריך שהגירעון יהיה 5% עד לפרסום נתוני הגירעון ל-2001, אך אז התברר שהמצב גרוע מכפי שהעריך תחילה.



"2002 היא שנה אבודה מבחינת מסים. הגירעון בפועל יהיה גבוה ב-15 מיליארד שקל לפחות, שהם 3% תוצר בהשוואה לתקציב", אומר כץ, גם בהתחשב בתוספת סיוע של 2.3 מיליארד שקל על חשבון כספים שהיו אמורים להתקבל ב-2001 ותת ביצוע של 3-2 מיליארד שקל בצד ההוצאות.



"לדעתי האוצר אינו מציג נכון את הבעיה כאשר הוא תולה את הגירעון בירידה בהכנסות. צד ההוצאות גדל ב-2001 ב-6.4% לא רק בגלל עלייה של 7% בתקציב הביטחון, אלא גם בגלל עלייה של 6.4% בתקציב המ