דרום אפריקה: יש צמיחה, אין עבודה

>> כשמפלגת הקונגרס האפריקאי הלאומי (anc) עלתה לשלטון בדרום אפריקה ב-1994, היא ירשה כלכלה פושטת רגל, לאחר עשורים של ניהול כושל, סנקציות בינלאומיות ומחאות אלימות. מאז, היצוא הוכפל במונחים ריאליים והגיע ל-91 מיליארד דולר ב-2008, המהווים 33% מהתמ"ג; התפוקה לנפש עלתה ביותר מרבע, לאחר שנפלה בהתמדה בשני העשורים שקדמו לכך; החוב הציבורי הצטמצם במחצית ל-23% מהתמ"ג; האינפלציה, שזינקה לשיעורים דו-ספרתיים במהלך שנות ה-80, ירדה ל-5.1%, מבלי לחרוג מהיעד שהציבה הממשלה של 3%-6%. הכלכלה כולה, שגדלה בשיעור של פחות מ-1% בשנה בעשור שקדם ל-1994 - צמחה בכמעט 5% בשנה במשך חמש השנים שקדמו ל-2008 (ראו תרשים).



הישג לא רע, אך צנוע בהשוואה לשיעורי צמיחה אחרים בשווקים מתעוררים, שהחלו מנקודת מוצא נמוכה בהרבה. בשנה שעברה נכנסה כלכלת דרום אפריקה למיתון לראשונה מזה 17 שנה, והתכווצה ב-1.8%. בזכות המדיניות הפיסקלית והמוניטרית הזהירה שהנהיגה מפלגת anc ברצף של קדנציות, ומגזר בנקאי יציב באופן יוצא דופן, נראה כי דרום אפריקה הצליחה להימנע מההשלכות החמורות יותר של המשבר הכלכלי העולמי, ובזכות המונדיאל היא מצליחה להתאושש במהירות. מרבית החזאים צופים צמיחה של כ-3% השנה (הרבה מעבר לתחזית התקציב של הממשלה מפברואר של 2.3%), שתעלה ל-3.5%-4.5% בשנה הבאה. אך זה עדיין אינו מספיק ליצור משרות בהיקף הנדרש כדי לספוג את גדודי המובטלים.

רשמית, שיעור האבטלה בדרום אפריקה הוא 25% - הגבוה ביותר בעולם. בשיאו, במארס 2003, השיעור הגיע ל-31%. בשנה שעברה איבד המשק 870 אלף משרות. החלוקה לפי גזע מטרידה במיוחד: 30% מהשחורים מובטלים רשמית, בהשוואה ל-6% בלבד מהלבנים. מחצית מבני 15-24 נמצאים מחוץ למעגל העבודה. כשכוללים את אלה שנואשו מחיפוש עבודה, מזנק שיעור האבטלה בקרב המבוגרים ל-35% - יותר מאחד מכל שלושה. הלשכה למחקרי שוק (bmr) סבורה כי הנתון האמיתי מתקרב יותר ל-40%. לדרום אפריקה אין כלכלה אפורה משגשגת שעשויה לספק תעסוקה למובטלים. בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (oecd) מעריכים כי שיעור התעסוקה בכלכלת הצללים מהווה רק 15% מהסך הכללי, בהשוואה לכ-50% בברזיל ובהודו ולכמעט 65% באינדונזיה.



רבים מהעובדים הבלתי מיומנים במדינה עבדו בכרייה ובחקלאות - שני ענפים שפיטרו עובדים באחרונה. ענף הכרייה מהווה כעת רק 2.3% משיעור התעסוקה הכולל ו-3% מהתמ"ג, לעומת כ-14% בשנות ה-80. לאחר שהיתה יצרנית הזהב המובילה בעולם במשך יותר ממאה שנה, דרום אפריקה מפגרת כעת מאחורי סין, אוסטרליה וארה"ב. המחצבים בחלק מהמכרות בה כבר נכרו כמעט עד תום. אך הזהב ממשיך להוות נדבך חשוב בכלכלת המדינה, והכניס לה מט"ח בסך 6.4 מיליארד דולר בשנה שעברה. בכך נהפך הזהב לענף היצוא השני בגודלו אחרי הפלטינה, תחום שבו דרום אפריקה היא המובילה העולמית.



דרום אפריקה היא היצרנית הגדולה בעולם של מגנזיום, ונדיום וכרום, והיצרנית הרביעית בגודלה בעולם של יהלומים והחמישית של פחם. חברת היהלומים הגדולה בעולם, דה בירס, היא דרום אפריקאית, ושתיים מחברות הכרייה הגדולות בעולם, bhp ביליטון ואנגלו אמריקן, נוסדו במדינה.



נטייה לקיצוניות - גם בכלכלה



לפני שני עשורים הוגבלו מרבית החברות בדרום אפריקה לשוק המקומי, אך כשחוקי הסחר והחליפין הוגמשו בשנות ה-90, הן החלו להתחרות בשוק הבינלאומי. כיום השוק כולל כמה חברות בינלאומיות, בהן מבשלת סאבמילר; אילובו שוגר, יצרנית סוכר בעלות נמוכה; אלכסנדר פורבס, חברת ייעוץ וניהול סיכונים; ונאמפק, יצרנית האריזות הגדולה באפריקה.



אך בכלכלה, פחות או יותר כמו בכל תחום אחר, דרום אפריקה נוטה לקיצוניות. דו"ח התחרותיות האחרון של הפורום הכלכלי העולמי דירג אותה בעשירייה המובילה (מתוך 133 מדינות) מבחינת תחכום השווקים הפיננסיים שלה, ההגנה על המשקיעים ויעילותם של תקני החשבונאות והדיווח. אך היא נמצאת בעשירייה התחתונה מבחינת נוקשות שוק העבודה שלה, החינוך למתמטיקה ומדעים, עלות הפשיעה לעסקים וזמינות המהנדסים והמדענים. באופן כללי, דורגה המדינה במקום 45 במדד התחרותיות העולמית אך מושכת כמות נמוכה יחסית של השקעות זרות.



ישנן סיבות רבות לכך שהכלכלה המובילה באזור כה עשיר במינרלים ובמשאבים מפגרת מאחורי שווקים מתעוררים אחרים כמו הודו או סין. ראשית, דרום אפריקה היא מדינה קטנה יחסית וחסרה את היתרון של בסיס לקוחות מקומיים גדול. אף כי יבשת אפריקה מכילה מיליארד צרכנים פוטנציאליים, הם נתונים במספר רב של מדינות בעלות מדיניות, רגולציה ומטבעות שונים, עם תשתיות ומערכות תחבורה לוקות בחסר. המרחקים הם אדירים, מה שמקשה על המסחר.



שנית, במשך עשרות שנים שיעור החיסכון וההשקעות בדרום אפריקה נותר נמוך, בין היתר בגלל חוסר ודאות פוליטי. שלישית, מערכת החינוך בה לוקה בחסר, מה שיוצר מחסור בכוח אדם מיומן. רביעית, המטבע שלה חזק ותנודתי, מה שמרתיע משקיעים ופוגע בתחרותיות היצוא. חמישית, התשתיות שלה אמנם טובות יותר מאלו של שאר אפריקה, אך סובלות מצווארי בקבוק רבים, המתבטאים בין היתר בהפסקות חשמל תכופות, וזקוקות לשדרוג מיידי.



כשמפלגת anc קיבלה את המושכות לראשונה, לחברת החשמל הלאומית, אסקום, היה כוח ייצור עודף של 20%. כעת, עקב חוסר בהשקעות, ניהול כושל וביקוש מתרחב, היא אינה מצליחה לעמוד בביקוש. בשלוש השנים האחרונות סבלו הדרום אפריקאים הפסקות חשמל והחשכות יזומות. בינואר 2008 כמעט קרסה כל רשת החשמל הארצית, ומכרות ומפעלים הושבתו. המיתון בשנה שעברה סייע להקל על הלחץ, אך המחסור צפוי להימשך לפחות עד 2013-2014, אז יתחילו לפעול במדינה שתי תחנות פחם נקי.



אסקום ממשיכה להתקדם עם תוכנית התרחבות בהשקעה של 50 מיליארד דולר. כדי לסייע לממן זאת, אישרה הממשלה להעלות את תעריפי החשמל ב-25% מדי שנה בשלוש השנים הקרובות, לאחר שכמעט הוכפלו במהלך חמש השנים הקודמות. באפריל הסכים הבנק העולמי להלוות לדרום אפריקה 3.75 מיליארד דולר, ההלוואה הראשונה שהעניק הבנק למדינה מאז 1994. אך אסקום עדיין תזדקק למימון של כמעט 26 מיליארד דולר בשבע השנים הקרובות.



יותר מתמיד, גורלה של דרום אפריקה תלוי במה שיקרה בשאר העולם, בייחוד בהודו ובסין. בשנה שעברה עקפה סין את ארה"ב, יפן, גרמניה ובריטניה ונהפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של דרום אפריקה, עם הסכמי סחר דו-צדדיים בסך של כ-15 מיליארד דולר - פי עשרה לעומת 1998, אז נוסדו היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין שתי המדינות. סין השקיעה בדרום אפריקה 7 מיליארד דולר במהלך תקופה זאת. דרום אפריקה מקווה שסין, ומדינות אחרות, יראו בה בסיס שממנו יוכלו להגיע לכ-170 מיליון הצרכנים בקהילת הפיתוח באפריקה הדרומית (sadc), המונה 15 מדינות באזור.



בעוד שדרום אפריקה מגיחה מהמיתון, ביטחון העסקים הגיע לשיא של שלוש שנים. אך החוב הממשלתי החל שוב לעלות במהירות וצפוי להגיע ל-40% מהתמ"ג עד 2013 - כמעט כפול מרמתו ב-2008, עם עלייה בהוצאות הממשלה על חינוך, רווחה, שירותים לאזרח וצמצום הפשיעה. המדינה התחייבה גם להשקיע 110 מיליארד דולר בתשתיות ציבוריות בשלוש השנים הקרובות, אך הדבר עדיין מוטל בספק. בתקציב של פברואר לא נצפו העלאות מסים, אך ייתכן כי הדבר יהיה בלתי נמנע.