התוכנית להצלת קרנות ההון סיכון

>> ייתכן שהערך הגדול ביותר בתוכניות של חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר, הוא בעצם קיומה. ההבנה כי קיים צורך בעידוד קטר הצמיחה של ישראל, וכן הצפת הנושא למקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, הוא הערך הגדול שלה. עם זאת, נראה כי התוכנית סובלת מהתסמינים הקלאסיים שמהם סובלות תוכניות ממשלתיות: ההתמקדות באזורי הנוחות ולא בבעיות האמיתיות הדורשות פתרונות קשים ומורכבים. התוכנית מטפלת בעיקר במרכיב ההון הכספי ופחות מדי בלב לבה של תעשיית המידע המקומית - ההון האנושי.

תוכניתו של האוצר מטפלת בעיקר בתעשיית ההון סיכון, תעשייה הנהנית מדמי ניהול מנופחים וביצועים גבוליים. נדמה כאילו ההמלצות המרכזיות נכתבו בידי הלובי החזק של הקרנות, שסובלות בשנים האחרונות מירידה חדה בהיקפי הגיוסים, וקיים ספק אמיתי לגבי עתיד התוכנית. היא כוללת הטבות מיסוי שנועדו בעיקר להגדיל את התשואה הפוטנציאלית של קרנות ההון סיכון, ולהעביר חלק מהסיכון לציבור באמצעות רשת ביטחון. הנחת העבודה של הוועדה היא שעידוד ההון משמעותו עידוד כל תעשיות ההיי-טק, אך הנחה זו דורשת בדיקה ואין לקחתה כמובנת מאליה.



בעשור האחרון רשמו קרנות ההון סיכון בישראל ובעולם תשואה אפסית, שאינה משקפת לחלוטין את הסיכון הרב שלקחו הקרנות. המלצות הוועדה מנסות לעודד גופים מוסדיים מקומיים להשקיע בהון סיכון, לאחר שאפיק השקעה זה כמעט התייבש בשנתיים האחרונות. ייתכן כי התייבשות אפיק זה הוא תוצאה של שינוי מהותי יותר במודל ההשקעה בתעשיית היזמות הטכנולוגית, ואין מקום לעורר אותו מחדש באמצעים סינטטיים. האם יש היגיון לתעל כספי חוסכים לפנסיה לתחום המסוכן ביותר של ההיי-טק, שבו דמי הניהול מנופחים והביצועים לא מספקים? מדוע המדינה מציעה רשת ביטחון לקרנות, מבלי לדרוש שינוי במודל שמשאיר 2% מהקרן בכל שנה בכיסי המנהלים?



כמה מסעיפי התוכנית היו כותרת ללא תוכן מעשי, וחלק ממנה נראה כאוסף רעיונות שנזרקו לאוויר בשנה האחרונה, עברו סינון והוכנסו למסגרת ההמלצות מבלי שהוצגו כלים ליישומם. התוכנית הציבה מטרה ממשלתית של יצירת חברות היי-טק ישראליות גדולות. בתעשיית ההיי-טק עצמה עוד לא הוכרע הדיון מה עדיף - השקעה בהרבה חברות קטנות או יצירת חברות גדולות. הוועדה קבעה כי המשק יוצא נפסד מאי הקמתן של חברות גדולות, אך לא ביססה את הקביעה הזו. בכלל, לא ברור כי הקמת "נוקיה ישראלית" אחת גדולה עדיפה על ריבוי חברות סטארט אפ קטנות ויזמיות, שמתגמשות לשינויים הדחופים ולא שוקעות בחוסר יצירתיות המאפיין חברות ענק.



הוועדה המליצה לתעדף תחומי מו"פ, אולם נמנעה מלהמליץ על הכיוון הראוי לגישתה. ייתכן שכפי שציינה, ראוי להיערך לכך במאמץ משולב מובנה ולא להחליט על רגל אחת. ואולם באותה נשימה היא המליצה על תעדוף מו"פ של טכנולוגיות המיועדות לענף הפיננסים העולמי. במה עדיף זה על עידוד חברות פלסטיקה עולמיות להקים מרכזי מו"פ בישראל? האם נטיית הלב של מישהו במשרד האוצר היא זו שהכריעה את הדיון שאמור להיות ממלכתי, במיוחד כשמדובר במאות מיליוני שקלים מכסף ציבורי? אם נסכים עם הוועדה נוכל אפילו לומר שעידוד הקמת מרכזי מו"פ של חברות פיננסים גדולות הוא רעיון מעניין. אלא שאין כל פירוט איך לשכנע אותן להסכים לכך. תזכורת: המלצה דומה לעידוד הקמת מרכזי מו"פ של חברות תרופות גדולות בישראל קיימת כבר יותר מעשור, והן לא קמו עד כה.



בשונה מההטבות למשקיעים, שמקבלות רמת פירוט גבוה יחסית בהמלצות ונראה כי הן קרובות ליישום, הבעיות העמוקות יותר מקבלות טיפול רדוד יחסית, שאינו כולל יעדים ותוכניות פעולה מפורטות. שילוב ערבים וחרדים בהיי-טק נראה כמו מס שפתיים, לא כמו תוכנית סדורה. גם הסבת מורים לחינוך טכנולוגי נראה כמו סימון וי על מטרה שמישהו העלה, לא כמו תוכנית שמישהו עבד עליה ברצינות. מתן פתרון ארוך טווח לנושאים אלה חשוב יותר מהצלת מנהלי ההון סיכון.



השטן נמצא בפרטים הקטנים, וכך גם מידת האפקטיביות של התוכנית. עכשיו על הגופים האחראים לשבת ולגבש את התוכניות הפרטניות האמיתיות, שיתבססו על הרעיונות הראשונים שהעלתה הוועדה. אולי העבודה הפרטנית המקצועית תסתום את החורים ברשת ההמלצות של ועדת ההיי-טק הראשונה.



ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי המדינה לא תחייב את הגופים המוסדיים שישקיעו בהיי-טק להתמקד בקרנות ההון סיכון, אף שזה מה שנמסר בפרסומי משרד האוצר אתמול. "לא באנו להציל את הקרנות, לא נשב בוועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים, הם יוכלו להחליט היכן להשקיע את הכסף", נמסר.



בתשובה לשאלה כיצד נקבעה רשת ביטחון של 200 מיליון שקל, נמסר כי לא מדובר במספר שעליו הוסכם, אלא בסדר גודל של הרשת. הכוונה אינה לתת רשת ביטחון למלוא סכום ההשקעה, כדי שהמוסדיים ייטלו סיכון כלשהו ואז ההשקעה תהיה מחושבת יותר. בעניין התעדוף לתעשיית הפיננסים נמסר כי הוא נגזר מההיקף העולמי של התעשייה. "שוק המטרה שלנו הוא 200 מיליארד דולר בשנה. למה שחלק מזה לא יגיע לישראל?", נמסר ממשרד האוצר.