תיאוריית הקשר של הקישוריות

>> משרד התקשורת מוביל באחרונה רפורמות צרכניות חשובות בתחום התקשורת. האחרונה עוסקת בהפחתה משמעותית של דמי הקישוריות, צעד שצפוי להביא להגברת התחרות בשוק הסלולר.

ואולם לשר משה כחלון מגיעות מחמאות לא רק על צעד צרכני מבורך, אלא גם על אומץ לבו בהדיפת טענותיהם של התאגידים הסלולריים בוועדת הכלכלה, שלפיהן ביטול הקישוריות יגרור העלאת מחירים שתפגע בשכבות החלשות.



טענת הפגיעה בשכבות החלשות נשלפת כמנטרה קבועה על ידי תאגידים עסקיים גדולים, כדי להלך אימים על נבחרי הציבור והרגולטורים לבל יאשרו צעדים שנועדו להצר את התנהלותם הכוחנית בחיי המסחר. מצד התאגידים יש כאן ניצול ציני של רגישותם של נבחרי הציבור לרווחת הצרכנים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות. העובדות, לעומת זאת, שונות: הבעיה נוצרת מלכתחילה ממצב של היעדר תחרות המאפשר לתאגידים להכתיב מחירים גבוהים לקהל השבוי בידיהם מחוסר ברירה. בתחום הסלולר, הצרכן שבוי בהסכם הכובל אותו לתקופת התחייבות ארוכה שניסיון להשתחרר ממנה כרוך בתשלום כספי גבוה.



התערבות של הרגולטור לשחרור הצרכנים מלפיתתן של חברות הסלולר ולהתנעת התחרות נתקלת בתגובה של הפחדה שלפיה הצרכנים ימצאו עצמם נפגעים מהמהלך בעקבות ייקור המחירים. ואולם חברות הסלולר אינן לבד; הבנקים מצטרפים אליהן בגישה דומה - וממטירים עלינו עמלות תוך ניצול העובדה כי איננו יכולים למעשה, בגלל אותן עמלות ממש, להשוות בין הבנקים השונים למציאת הבנק הכדאי ביותר. לאור זאת, שיעורי מעבר הבנקים הם מזעריים וחליבת העמלות מהציבור נמשכת.



כשהועלתה הצעת החוק לביטול העמלות, שלפו גם הבנקים את המנטרה המפורסמת ורמזו: אם תבטלו את עמלות העו"ש, אנו נעלה את הריביות והצרכנים הנמצאים באוברדראפט ישלמו יותר. בכך ביקשו להפחיד את המפקח על הבנקים ואת השרים והח"כים - ולהביא אותם להתנגד למהלך. גם כאן העובדות מפריכות את האיומים: מי שמשלם כיום את העמלות הם קודם כל השכבות החלשות, והן הראשונות שייצאו נשכרות כשיבוטלו. ביטול העמלות יביא לחשיפת הריביות לאפשרות של השוואה צרכנית, והשוואה זו, וכוח המיקוח הצרכני שיגבר, יניחו את התשתית להגברת התחרות ולהורדת מחירי הריבית.



ההפחדות מצד התאגידים העסקיים הגדולים, שלפיהן כל התערבות רגולטורית לטובת הצרכנים, תיענה על ידם בצעדי גמול שיפגעו בצרכנים - ובעיקר בשכבות החלשות, צריכות לקומם את הרגולטורים ואת נבחרי הציבור. התאגידים בעצם משדרים לרשויות המדינה - "אנחנו חזקים מכן, אל תתחילו אתנו, כי אז נתנקם בצרכנים". איום זה חושף את הסוגיה האמיתית הדורשת כאן הכרעה: האם הבנקים וחברות הסלולר קשרו קשר לשלוט במדינה? האם הפכנו לרפובליקת בננות שבה ההון מתמרן את השלטון? זו אינה עוד רק בעיה של צרכנות; זוהי כבר שאלה של ריבונות. בוועדת הכלכלה קיבלו התאגידים מכחלון ומיו"ר הוועדה אלדד אקוניס את המענה האמיץ והראוי: באיומים לא מנהלים מאבקים ורשויות המדינה יעשו את הנדרש להגנת הצרכנים.



האם גם שר האוצר וחברי ועדת שרים לחקיקה ילכו בעקבותיהם ויודיעו לבנקים: בטלו את עמלות העו"ש השערורייתיות, כי הממשלה לא תיתן לכם להמשיך לפגוע בצרכנים?



הכותב הוא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות