האוצר משתף את המרצים בהפסדים

>> בימים אלה מתרחש מתחת לפני השטח סיבוב נוסף במאבק האוצר בסגל האקדמי של האוניברסיטאות. מה שמרתק בסיבוב הנוכחי הוא עד כמה האוצר הוא אותו אוצר, והשגיאות אותן שגיאות.

לאחר שנים של מדיניות כלכלית עיוורת, התברר לאוצר כי מערכת ההשכלה הגבוהה אכן על סף קריסה. את מחיר שנות ההרעבה בעשור האחרון קוצר כיום האוצר ובגדול. רק כדי לסבר את האוזן, התקצוב הישיר והעקיף של ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב ההשכלה הגבוהה) לאוניברסיטה העברית בתש"ע היה 885 אלף שקל, בעוד שתקצובה את האוניברסיטה בתשס"ב, במונחים ריאליים דהיום, היה כ-1.2 מיליון שקל. כלומר, קיצוץ של כ-300 מיליון שקל, המהווה כ-25% מהתקציב. הקיצוץ המצטבר גבוה כמובן הרבה יותר ומגיע לכ-1.5 מיליארד שקל לאוניברסיטה העברית לבדה.



זאת ועוד, החל מתשס"ג המירה ות"ת את הצמדתה המלאה למדד השכר, בהצמדה של 75% בלבד. מכיוון שהתחייבויות השכר של האוניברסיטאות אינן גמישות ומעוגנות בהסכמים קיבוציים, חובן עקב פעולות אלה הלך ותפח. כפתרון יחיד אפשרי למהלך קיצצו האוניברסיטאות מאות משרות, הרחיבו את כיתות הלימוד וביטלו מנויים לעיתונים מדעיים. אלא שצעדים אלה כבר לא הועילו. לאחר קיצוץ תקציבי כה דרמטי, התמוטטותן היתה רק שאלה של זמן.



עתה, משנדרש האוצר לתקן את השגיאה באמצעות תוכנית החומש עם הוות"ת, הוא מעלה רעיון מקורי עם איום בצדו: אם חברי הסגל האקדמי לא ישתתפו במימון הגירעונות שהוא במו ידיו יצר, לא תזכה ההשכלה הגבוהה לתוספת תקציב הנחוצה לה כאוויר לנשימה. "ההשתתפות" המוצעת על ידי האוצר פשוטה: בתמורה לכך שיחזיר את מה שלקח, יוותרו חברי הסגל על חלק מזכויות הפנסיה שלהם, ולחלופין יסכימו לקיצוץ ישיר או עקיף בשכרם.



הבה נבחן את האידיאולוגיה שמסתתרת מאחורי הרעיון. בראש וראשונה, מתברר שלדעת פקידות האוצר, חברי הסגל האקדמי חייבים לתרום מכיסם כדי לסייע לממשלה לממן ולשקם את מערך ההשכלה הגבוהה. בשיטה זו, כשיסתבר, למשל, שמערכת הרפואה קורסת ויש להוסיף מיטות בבתי החולים, יידרשו הרופאים להשתתף במימון המיטות מהיותם מופקדים על מערך הרפואה הציבורית. ובכלל, אפשר להרחיב את הרעיון ולחייב את השוטרים לשלם מהפנסיה שלהם עבור הגברת הביטחון האישי, או לחייב את העובדים הסוציאליים להיות חלק ממימון מערך הטיפול בקשישים. זוהי ללא ספק אסכולה כלכלית חדשה ומקורית מבית מדרשו של האוצר: במקום לשתף את העובדים ברווחים - לשתף אותם בהוצאות.



הכותב הוא חבר סגל במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית